תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ג הלכה ד

משנה: המוציא את תבנו ואת גפתו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו. וכל הקודם בהן זכה. ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו. הלכה: המוציא את תבנו ואת גפתו כול׳. במה זכן. דבית רבי ינאי אמרי. בשבחן. שמואל אמר. בגופן. חזקיה אמר. והוא שהפכה על פניה לזכות בה. מילתיה דחזקיה אמרה. המטלטלין ניקנין בהפיכה. אלא המטלטלין מהו שיקנו בגרירה. אמר רבי בון בר חייה. נראין דברים בעמודין ובעורות קשין. אבל בעורות רכין לא קנה עד שיגביה. אמר רבי אחא. ליי דא פשטה על שיטתהון דרבנן. בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה. או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור. נישמעינה מן הדא. הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קדשה עליו השבת. ולא בהתריית מיתה הוא ותימר חייב. וכא אף על פי שהוא בהתריית מיתה יהא חייב. אמר רבי ינאי בר ישמעאל. רבי הושעיה תניתה כדעתיה. דתני. המוציא אף על פי שלא הניח חייב. ודכוותה. המוציא אף על פי שלא נטל להוציא חייב. שאין התרייתו אלא בשעת הוצאתו. תני. אם היה גורר בו ויוצא פטור. שחלו עליו מיתה ותשלומין כאחת. הא אם לא חלו עליו שניהן כאחת חייב בתשלומין. אמר רבי יוסי בירבי בון. תיפתר כגון דהוון אילין כיסייא רברבין. שדרכן ליקנות בגרירה. ולית שמע מן הדא כלום. מתיבין הא מתניתא. זימנין דמותבין לה ומסייעין לרבי יוחנן. זימנין דמותבין לה ומסייעין לריש לקיש. יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכיפורים. רבי מאיר אומר. אם היתה שבת והוציאו בשבת. אמרו לו. אינו השם. אימת דמתיבין ומסייעין לרבי יוחנן. הוציאו בשבת אין כאן הנחה. ולמה אמרו. אינו השם. אימת דמתיבין ומסייעין לריש לקיש. הוציאו [בשבת והניחו. ולמה אמרו אינו השם. אימר תיפתר בשאכלה. ואכילה הנחה היא. לא מסתברא דלא הוציאו בשבת חייב. הרי שהוציאו] ביום הכיפורים יהא פטור. אמר רבי יוסי בירבי בון. אתייא דרבי מאיר כרבי עקיבה. דתני. מניין ליום הכיפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו. תלמוד לומר. שבת היא. יום הכיפורים הוא. דברי רבי עקיבה. רבי ישמעאל אומר. אין חייב אלא אחת.