תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ג הלכה ה

משנה: שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חייב בנזקי השני. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. הלכה: שני קדרין שהיו מהלכין כול׳. רבי יוחנן בעא. מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה. אמר רבי יוסי. פשיטא לרבי יוחנן ליתן לראשון שהות כדי עמידה. ולא מסתברא דלא מן השיני והלך מהו ליתן לשיני שהות כדי עמידה. נישמעינה מן הדא. הקדרים המהלכין זה אחר זה. נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל. הראשון משלם לשיני והשיני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם על ידי כולן. וחייבין על ניזקי אדם ופטורין על ניזקי כלים. ואם הזיקו זה את זה כולן פטורין. חמרים שהיו מהלכין זה אחר זה. ונתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל. הראשון משלם לשיני והשיני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם על ידי כולן. חמורים שהיו מהלכין זה אחר זה. נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל אפילו מאה כולן חייבין. אית תניי תני. כולן פטורין. אמר רבי לא. מאן דמר. חייבין. בשהרביצום בעליהן. נפלו אין אונסין לבהמה. חמורים שהיו רגלי אחד מהן רעות אין רשאין לעבור עליו. מהו רשאין לעבור עליו. דרסין עלוי ועברין. היה אחד ריקן ואחד טעון מעבירין את הריקן מפני הטעון. אחד פרוק ואחד טעון מעבירין את הפרוק מפני הטעון. היו שניהן טעונין שניהן פרוקין יעשו פשרה ביניהן. שתי עגלות שתי ספינות אחת טעונה ואחת ריקנית מעבירין פרוקה מפני הטעונה. שתיהן פרוקות או טעונות יעשו פשרה ביניהן. הנכנס למרחץ נותן כבוד ליוצא. והיוצא מבית הכסא נותן כבוד לנכנס. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו. רבי זירא בעי. שנו והזיקו מהו. נישמעינה מהדא. חמשה שישבו על ספסל אחד ובא אחר וישב בו ונשבר. הוא משלם על ידי כולן. ואם מחמת כולן נשבר כולן חייבין.