תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ג הלכה ח
משנה: המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב. הלכה: המבקע ברשות היחיד כול׳. אמר רבי יוסי בן חנינה. היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונכנס פועל לתבוע שכרו ונתזה הבקעת והזיקתו חייב. ואם מת אינו גולה. והתני רבי חייה. פטור. לא פליגי. מה דמר רבי יוסי. בשראהו. ומה דמר רבי חייה. בשלא ראהו אם בשלא ראהו כיון שאמר לו היכנס חייב. והתני רבי חייה. פטור. כיון שאמר לו הכנס צריך לשמור עצמו. ואית דבעי מימר. כיון שאמר לו היכנס נעשית כחצר השותפין. דמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בניזקי זה וזה בניזקי זה. ולא כן אמר רב. בממלא כל רשות הרבים. וזו ממלא כל רשות הרבים. אמרי. מכיון שדרכו להלך בחצר כמי שהוא ממלא כל החצר.
