תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ג הלכה ט

משנה: שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק. שניהן מועדין משלמים במותר נזק שלם. אחד תם ואחד מועד. מועד בתם משלם במותר נזק שלם. תם במועד משלם במותר חצי נזק. וכן שני אנשים שחבלו זה את זה משלמים במותר נזק שלם. אדם במועד ומועד באדם משלמים במותר נזק שלם. אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם. תם באדם משלם במותר חצי נזק. רבי עקיבה אומר. אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. שור שוה מנא שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור. שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו. אמר לו רבי יהודה וכן הלכה קיימתה ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימתה וגם את המת יחצון. ואי זה זה. זה שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת. הלכה: שור שוה מנה כול׳. שור שוה מנה שנגח לשור שוה מנה הכחישו חמשים זוז. נוטל את השור. שאין לו אלא חצי חבלו לפיכך אם מת השור או שהכחיש אין לו אלא אותו השור בלבד. שור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים הכחישו חמשים זוז. חזר האחרון וחבל בו שלשה שלזהב. הראשון משלם לשיני חצי דינר זהב. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים. השביח והרי הוא יפה ארבע מאות. שאילו לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו. הכחיש אין לו אלא כשעת עמדתו בבית דין בלבד. אמר רבי לא. כיני מתניתא. השביח המזיק. אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו. הכחיש אין לו אלא כשעת עמדתו בבית דין. מאי טעמא דרבי מאיר. אמר קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ומה מקיים רבי יהודה וגם את המת יחצון. מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק.