תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ד הלכה א

משנה: שור שנגח ארבעה וחמשה שוורין זה אחר זה ישלם לאחרון שבהן. אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו האחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים וזה נוטל חמשים. חזר ונגח שור שוה מאתים האחרון נוטל מנא ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב. הלכה: שור שנגח ארבעה וחמשה שוורין כול׳. אמר רבי ינאי. בא עליו רבי מאיר משני צדדין. מה נפשך. שלך הוא תניהו לו. אינו שלך תניהו לי שאגבנו. ולא כן אמר רבי לעזר. שמירת נזקין כשמירת קניין. אמר ליה רבי יודן. ומסרו לו לנזקיו ואינו אלא כמשכון בידו. ומה ביניהון. רבי יוחנן אמר. הקדש ביניהון. על דעתיה דרבי יודה. מקדיש הראשון. על דעתיה דרבי מאיר. שניהן מקדישין אותו. הוקיר. על דעתיה דרבי יודה. הוקרה לראשון. על דעתיה דרבי מאיר. הוקרה לשיני. עשה שכר. על דעתיה דרבי יהודה. השכר לראשון. על דעתיה דרבי מאיר. השכר לשניהן. השביח. על דעתיה דרבי יודן. השביח לראשון. על דעתיה דרבי מאיר. השביח לשניהן. אמר רבי יוחנן. רבי יודה ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. כמה דרבי יודה אמר. קנה. כן רבי שמעון אמר. קנה. אלא שרבי יודן אומר. קנה לחי קנה למת. ורבי שמעון אומר. לא קנה אלא למת בלבד. תמן תנינן. וכן שלשה שהטילו לכיס. הותירו או פחתו כך הן חולקין. אמר רבי בון. נראין דברים בשנטלו מרגלית. דיכול מימר ליה אילולא עשרתי דינריי לא הויתה מזבין כלון. אבל דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין. אמר רבי לעזר ואפילו דבר שדרכו לחלק. דיכיל מימר ליה. את פרגמטיא דידך סגין ואת מנעה מזבנתא. אנא פרגמטיא דידי קליל ואנא הפך ומתהפך בדידי ומטי בך. עד כדון בשהיתה פרגמטייו נתונה כאן. היתה פרגמטייו נתונה ברומי. דיכיל מימר ליה. עד דאת סליק לרומי אנא הפך ומתהפך בדידי הכא ומטי בך. תני. שלשה שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין. והתני. באילו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה. אמר רבי שמי. סלעים גסות הן ואיפשר לבלול לצאת ידי כולן. אבל אבנים דקות הן ולית ידע אי מן הדין נסב אי מן הדין נסב. מספק כל אחד ואחד נוטל לפי כיסו. מה חמית בגניבה מימר אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר. אמר רבי יוסי בירבי בון. ואפילו תימר. בגניבה אנן קיימין. נמצאת מידת הדין לוקה. הגע עצמך. דהוה לדין חמשין ולדין מאה וחמשין. נגנבו חמשין אישתכח דהדין דחמשיתה דלא מפסד כלום. תמן תנינן. האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז. ושנים הראשונים דינרי זהב. רבי שמואל בשם רבי זעירא. וכן לשכר. אמר רבי יוסי. הדא דרבי זירא פליגא על דרבי לעזר. אמר רבי מני. קשייתה קומי רבי יודן. אמר לי. לא מודה רבי לעזר שאם התנו ביניהן שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. שוורים כמותנין הן. חזר ואמרה קומי רבי יוסי. אמר ליה. בפירוש פליגי. רבי לעזר אמר. סתמן חולקין בשוה. רבי זעירא אמר. סתמן זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו.