תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ד הלכה ג

משנה: שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור שלישראל פטור שנאמר שור רעהו ולא שור הקדש. שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור ושלנל נכרי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם. הלכה: שור שלישראל שנגח לשור שלנכרי כול׳. רב אמר. ראה ויתר גוים. התיר ממונן שלגוים. חזקיה אמר. הופיע מהר פרן. והופיע פנים כנגד אומות העולם. רבי יוסי בן חנינה אמר. הורידן מנכסיהן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר. כדיניהן. אמר רבי לא. לא על הדא איתאמרת אלא בהדא דתני רבי חייה. שור שלגוי שנגח שור שלגוי אחר חבירו. אף על פי שקיבל עליו לדון כדיני ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם. על הדא אתאמרת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כדיניהן. מעשה ששילח המלכות שני איסרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל. ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות. ובסוף אמרו לו. כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו שאתם אומרים. בת ישראל לא תיילד לנכרית אבל נכרית מיילדת לבת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה לבת ישראל ברשותה. גזילו שלישראל אסור ושלנכרי מותר. באותה שעה גזר רבן גמליאל על גזילות נכרי שיהא אסור מפני חילול השם. שור שלישראל שנגח לשור שלנכרי פטור כול׳. בדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות. אפילו כן לא מטון לסולמיה דצור עד דשכחון כולו.