תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ד הלכה ו

משנה: שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא פטור. הלכה: שור שהיה מתחכך בכותל כול׳. ואיש כי יכה כל נפש אדם. להביא את המכה ויש בו כדי להמית. אית תניי תני. אין בו כדי להמית. אמר רבי לא. ואפילו יש בו כדי להמית ובא אחר והמית הממית חייב. והמית איש או אשה. מה האיש מוריש נזקיו לבניו אף אשה מורשת נזקיה לבניה. ואין הבעל יורש את אשתו. אמר ריש לקיש. כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה. בכופר שלאחר מיתה שנו. תני. המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. רב אמר. מקח טעות הוא. ושמואל אמר. יכיל הוא מימר ליה. לשחיטה מכרתיו לך. ונתן פדיון נפשו. אית תניי תני. נפש מזיק. אית תניי תני. נפש ניזק. מאן דאמר. נפש ניזוק. הכהו הראשון הכיית מיתה ובא השיני ובילבלו. אין תימר. יש נזקים בכולו. הראשון נותן נזקו והשיני נותן כופרו. אין תימר. אין נזקין בכולו. הראשון נותן כופרו והשיני פטור. כמאן דמר. פדיון נפשו שלמזיק. אין תימר. יש נזקין בכולו. הראשון נותן כופרו והשיני פטור. אין תימר. אין נזקין בכולו. שניהן פטורין.