תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ד הלכה ט
משנה: מסרו לשומר חנם ולשואל ולנושא שכר והשוכר נכנסו תחת הבעלים. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב. רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. הלכה: מסרו לשומר חנם כול׳. אמר רבי לעזר. דברי רבי מאיר. שמירת נזקין כשמירת שומר חנם. דברי רבי יודן. שמירת נזקין כשומר שכר. אמר רבי לעזר. דברי רבי מאיר. מסר שור לשומר חנם. יצא והזיק פטור. יצא ונטרף פטור. לשומר שכר. יצא והזיק חייב. יצא ונטרף פטור. אמר רבי לעזר. דברי רבי יודן. מסר שור מועד לשומר חנם. יצא והזיק חייב. יצא ונטרף פטור. לשומר שכר. יצא והזיק חייב. נטרף חייב. אמר רבי לעזר. והלא שמור הוא והתורה חייבתו. אמר רבי לעזר. כל שמירה שאמרה תורה אפילו הקיפו חומת ברזל אין משערין אותו אלא בגופו. לפיכך רואין אותו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב.
