תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ה הלכה ו

משנה: החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור שיח ומערה חריצים ונעיצים חייב. אם כן למה נאמר בור. מה הבור שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים אף כל דבר שיש בו כדי להמית עד עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב. החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר חייב. הלכה: החופר בור ברשות הרבים כול׳. כתיב כי יפתח איש בור וכי יכרה איש בור. אחד בור לנזקין ואחד בור למיתה. אמר רבי יצחק. אחד בור שלמיתה ואחד בור לנזקין שניהן ממקרא אחד נתרבו. וכשהוא בא לבור שלמיתה את מר. פטור על הכלים. וכשהוא בא לבור שלנזקין את מר. חייב על הכלים. אין לי אלא בשחפר. לקח ירש ניתן לו במתנה מניין. שנאמר או כי יכרה איש בור. וכי יש לו רשות להבקיר נזקיו ברשות הרבים. אמר רבי יוסי בירבי בון. תיפתר כרבי יוסי בירבי יהודה דאמר. שלשה (דברים) שהן סמוכין לרשות כרשות. רבי מנא בעי. מהו שיעשה את העומק כגובה. והיכי דמי. אין בהוא דאתי מן עיל חמי ליה. אלא בההוא דאתי מן לרע.