תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ה הלכה ז

משנה: בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כיסהו והשיני ולא כיסהו השיני חייב. כיסהו הראשון ובא השיני וגילהו השיני חייב. כיסהו הראשון ובא השיני ומצאו מגולה ולא כיסהו השיני חייב. כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. לא כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. נפל לפניו מקול הכרייה חייב לאחריו מקול הכרייה פטור. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים. נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב. בן או בת עבד או אמה פטור. הלכה: בור שלשני שותפין כול׳. היך איפשר לבור שלשני שותפין. אמר רבי ינאי. תיפתר שנתנו שניהן אבן האחרונה. ולמה לא פתר לה בחפר זה עשרה וזה עשרה. דו בעי מיפתריניה בבור שלעשרה טפחים שלשני שותפין. עבר עליו הראשון ולא כיסהו השיני ולא כיסהו השיני חייב. רבי בא בר ביזנא רבי יסא בשם רבי יוחנן. נותנין לו שהות לכרות ארזים מן הלבנון. אית בה לחומרא ואית בה לקולא. פעמים שסמוכין ללבנון. פעמים שרחוקין ללבנון. כיסהו כראוי. עד היכן כיסהו. ייבא כיי דתנינן תמן. כדי שתהא עגלה מהלכת טעונה אבנים. אמר רבי ינאי. לתוכו בין שלפניו בין שלאחריו פטור. חוצה לו לפניו פטור לאחריו חייב. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים. שמואל אמר. בשהתריפו מחמת אוירו. אבל אם נחבט בקרקעו חייב. רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין. אפילו נחבט בקרקעו פטור. דרך נפילה פטרה תורה. ונפל שמה שור או חמור. שור ולא שור בכליו. חמור ולא חמור בכליו. שהיה בדין. מה אם בור נזקין שפטור מן המיתה חייב על הכלים. בור שלעשרה טפחים שחייב על המיתה אינו דין שיהא חייב על הכלים. תלמוד לומר ונפל שמה שור או חמור. שור ולא שור בכליו. חמור ולא חמור בכליו. נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב. אמר רבי לעזר. כיני מתניתא. שור והוא חרש שור והוא שוטה [שור והוא קטן]. בן ובת עבד או אמה פטור.