תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ו הלכה ב

משנה: הניחה בחמה או שמסרה ביד חרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב. מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו. נפלה לגינה והזיקה משלמת מה שנהנית. ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה. כיצד משלמת מה שהזיקה. שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין אם סאה סאה אם סאתים סאתים. הלכה: הניחה בחמה כול׳. תני. רועה שמסר צאנו לרועה. הראשון חייב והשיני פטור. רב וריש לקיש תריהון אמרין. מכיון שמסרה לבן דעת פטור. מסרה לרועה ונכנס רועה תחתיו. ונפלה לגינה והזיקה משלם מה שנהנית. רב הונא אמר. בשנחבטה על גבי עשבים. אבל עמדה ורעת משלם מה שהזיקה. ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה. רבי יוסי ברבי חנינה אמר. אותה השדה פטורה ושדה אחרת חייבת. רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין. אפילו רעת כל השדה פטורה. לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לרשות הרבים ותיכנס מרשות הרבים לשדה אחרת. אלא נפלה לגנה וירדה לתוך גנה אחרת מהו. על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה דאמר. אותה השדה פטורה. וכא חייבת. על דעתין דרבי יוחנן וריש לקיש דינון אמרין. אפילו רעת כל השדה פטורה. לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים לשדה אחרת. אלא נפלה למקום שראויה לירד. ירדה למקום שראויה ליפול. אמר רבי יוסי בר חנינה. היא מתניתה. אלא נפלה למקום שראויה ליפול. נפלה למקום שראויה לירד. דא צריכא לדא ודא צריכה לדא. דא צריכא לדא. שמשלם מה שנהנית. ודא צריכה לדא. שמשלם מה שהזיקה. תני. אין שמין בית כור מפני שהוא פוגם. ולא בית קב מפני שמשביח. אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. אמר רבי יודה. אימתי. בזמן שאכלה ייחורי תאנים וקירטמה לולבי גפנים. אבל אם אכלה בוסר או פגין שמין לו פירות גמורין. אמר רבי יודן משום רבי עקיבה. אכלה פירות גמורין משלם פירות גמורין נטיעות שמין לו נטיעות. נטיעות שמין לו בית סאה. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי עקיבה. תבואה שלא הביאה שליש נידונת כנטיעות. דבי רבי ינאי אמרי. שמין תרקב בששים תרקבים. רבי יוסי בירבי חנינה אומר. שמין קלח בס̇ קלחים. חד בר נש גנב חדא כפוני. אתא עובדא קומי שמואל. אמר ליה. זיל שיימה ליה בריש דיקלא. אמר רבי יוסי בירבי בון. כבשה דאהיני הוה.