תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ו הלכה א

משנה: הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה חייב. נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור. הוציאוה ליסטין הלסטין חייבין. הלכה: הכונס צאן לדיר כול׳. רבי לא בשם רבי ינאי. במחלוקת. רבי לעזר אמר. דברי הכל הוא. אמר רבי לא. מסתברא הדא דרבי לעזר. שהרי אין כתיב שמירה בגופו אלא בקרן. מאי כדון. ריש לקיש אמר. במחלוקת. רבי לעזר אמר. דברי הכל היא. ואית דאמרין. דרבי ליעזר בן יעקב היא. דאמר. בין כך ובין כך פטור. עד כדון בשהיתה גדורה מארבע רוחות. היתה גדורה משלש רוחותיו ופרוצה מרוח אחת ויצאת ממקום הפרצה מהו. נישמעינה מן הדא. נפל כותלו מקול הזועות מקול הרעמים. אם עמד ובנאו כצורכו פטור. ואם לאו חייב. כלום צריכה לא בשנפלו שם שלשה כתלים בריאים ממנה. תני. רבי יהושע אומר. ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו. היודע עדות לחבירו ואינו מעידו אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. השוכר עידי שקר וגבה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. הוציאוה ליסטין הליסטין חייבין. אמר רב הושעיה. בשהוציאוה לגוזלה. אבל אם הוציאוה לאבדה הליסטין פטורין.