תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ו הלכה ה

משנה: השולח את הבעירה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים וגו׳. עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור. הלכה: השולח את הבעירה ואכלה עצים כול׳. מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דברים שדרכן לידלק. תלמוד לומר גדיש. או מה גדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע אף אין לי אלא דבר שתלוש מן הקרקע. תלמוד לומר קמה. או מה אילו ואילו מיוחדין שדרכן לידלק אף אין לי אלא דבר שדרכו לידלק. ליחכה נירו סיפספה אבניו מניין. תלמוד לומר או השדה. ויאמר קוצים קמה גדיש ואל יאמר שדה. על דעתיה דרבי יודן ניחא. דאמר משלם כל מה שבתוכו. ועל דעתין דרבנין דאמרי. אינו משלם אלא גדיש חטים וגדיש שעורים. לאי זה דבר נאמר שדה ולאי זה דבר נאמר גדיש. עברה גדר שגבוהה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור. אמר רבה. בקודחת היא מתניתא. אבל במקטפת דברי הכל חייב. רבי יוחנן אמר. במקטפת היא מתניתא. אבל בקודחת פטור.