תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ז הלכה ד

משנה: גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח בשבת. גנב וטבח לעבודה זרה. גנב משלאביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר. גנב והקדיש ואחר טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושאינו חייב באחריותן פטור. הלכה: גנב וטבח בשבת כול׳. לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. מאן תניתה. [רבי שמעון. דתנינן.] רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושאין חייב באחריותן פטור. רבי יוסטא בירבי מתון שאל. הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתיבטל למעשרות. מתיב ריש לקיש. והתנינן. גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר. כמה דאת אמר תמן. המקדיש אינו כמוכר. ודכוותה הפודה אינו כלוקח. מילתיה דריש לקיש אמרה. מכירה כפדיון. אמרי. ראוי הוא לפדותו ולאוכלו. אמר רבי לעזר. ראו אותו שוחט שור שחור ביער חזקה גנוב הוא. חש לומר. שמא ראוהו רבוץ. תיפתר בשראוהו מושך. יש בטובח מה שאין במוכר ויש במוכר שאין בטובח. שהטובח בשבת חייב והמוכר בשבת פטור. אמר רבי ינאי בירבי ישמעאל. מצינו שהמכירה חייבין עליה בשבת. הגע עצמך. באומר לחבירו. תלוש מן הקרקע הזה וקנה אותו. לא קנייו. אמר רבי יוסי בירבי בון. תלישה היא שמחייבת אותו ולא מכירה.