תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ח הלכה ג

משנה: שבת. רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. בושת. הכל לפי המבייש והמתבייש. המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור. נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין. הלכה: שבת. רואין אותו כול׳. הכא את מר. רואין אותו כילו שומר קישואין. והכא את מר. היה עושה מנה ביום נותן לו מנה. סלע נותן לו סלע. אמר רבי יצחק. תרין שבתין אינון. הכהו על ידו וקטעה אין רואין אותו כילו עושה מנה ביום אלא רואין אותו כילו חיגר יושב ושומר קישואין. שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. שאם כוייו על כף ידו וצבת על כף ראשו וצבה. או שהטיל עליו שלג או צונן במקום שאינו נראה. חייב לרפותו. תני. ושלחה ידה. ולא אשת שליח בית דין. תניי חורן תני. ושלחה ידה. לרבות אשת שליח בית דין. מאן דמר. ושלחה ידה. ולא אשת שליח בית דין. בשהכהו ברשות. מאן דמר. לרבות אשת שליח בית דין. בשהכהו שלא ברשות. תני. לא אשת שנים.