תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ט הלכה י

משנה: נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לאו יחזור ויביא אשם אחר שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא. אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין חומש מעכב. הלכה: נתן את הכסף ליהויריב כול׳. רבי חזקיה אמר. בשתי שבתות פליגין. רבי יוסי אמר. בשבת אחת. מאן דמר. בשתי שבתות. נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא. רבי אומר. אם כדברי רבי יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב. ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להן. זאת אומרת. אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותו מידן. מאן דמר. בשבת אחת פליגין. נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה אשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא כול׳. זאת אומרת. אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן אין מוציאין אותן מידן. ואם עיבר משמר בני יהויריב. כיני מתניתא. ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן. אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני [ידעיה] את האשם ויתכפר להם. זאת אומרת. אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן. נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותן מידו.