תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק י הלכה א

משנה: הגוזל ומאכיל את בניו ומניח לפניהן פטורין מלשלם. אם היה דבר שיש בו אחריות נכסים חייבין לשלם. אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק. הלכה: הגוזל ומאכיל את בניו כול׳. תני. ישראל שלווה בריבית ועשה תשובה חייב להחזיר. מת והניח לפני בניו עליו הכתוב אומר יכין וצדיק ילבש. הניח לפניהן פרה או טלית חייבין להחזיר. אזל תנייה לגזילייא. אם היה דבר שיש לו אחריות חייבין להחזיר. אי זהו דבר שיש לו אחריות. רבי יונתן אומר. בשהניח לפניהן קרקע. ריש לקיש אמר. בשהניח לפניהן גוף הגזילה. רב אמר. יורש כמשועבד. כשם שאין מלוה בעדים גובה ממשועבדין כך אינה גובה מיורשין. שמואל אמר. דאיקני אינו גובה ממשועבדין. הא מבני חרי גובה. ולית היא פליגא על רב. דרב אמר. יורש כמשועבד. כשם שאין מלוה בעדים גובה ממשועבדין כך אינה גובה מיורשין. פתר לה בשהניח לפניהן קרקע. ואפילו כשמואל לית היא פליגא. לא כן אמר שמואל. דאיקני אינו גובה ממשועבדין. פתר לה בשהניח לפניהן גוף הגזילה. גזל טלית ונתנה לאחר. רבי לעזר בשם רבי חייה אמר. מוציאין מראשון ולא משיני. רבי יוחנן אמר בשם רבי ינאי. מוציאין אף מן השיני. רבי בא בר ממל אמר. אף רבי חייה כדעתיה. דרבי חייה אמר. מוציאין אף משיני. נתחלפו כליו בבית האומן ישתמש בהן ויצא ויבקש את שלו. בבית האבל או בבית המשתה אל ישתמש בהן אלא יצא ויבקש את שלו. אמר רבי בא בר חנה. לא הוה רבי חייה חביבי פתר לה אלא כגון הדין בר קורא. שכל הנוטל מאצלו נוטל ברשות וכל המניח אצלו מניח ברשות. הגנבים שבאו במחתרת ועשו תשובה חייבין להחזיר. עשה אחד מהן תשובה חייב להחזיר את שלו. ואם היה מוציא ונותן להן הוא משלם על ידי כולן. תני. הגוזל ומאכיל בניו בין גדולים בין קטנים פטורין מלשלם. הניח לפניהן בין גדולים בין קטנים חייבין לשלם. סומכוס אומר. גדולים חייבין קטנים פטורין. אם אמרו. אין אנו יודעין אם עשה אבינו חשבון באחרונה הרי אילו פטורין. התיב רבי בא בר ממל. הגע עצמך בשהניח לפניהן קרקע. לא הכל מהן לומר. אין אנו יודעין מה חשבון עשה אבינו באחרונה. התיב רב המנונא. הגע עצמך שהיתה גזילה מפורסמת. לא הכל מהן לומר. אין אנו יודעין מה עשה אבינו חשבון באחרונה. התיב רב ששת. אפילו קטנים נטענין להן בבית דין. מה אית לך למימר. אמר רבי מנא. תיפתר בשטענו הן. אין אנו יודעין כול׳. ידעין אנן דעסק אבונן עמך על הדין חושבנא. ולית נן ידעין מה נפק מדינא.