תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק י הלכה ב
משנה: נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר גזלו הליסטין כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אילו שלו מפני שהבעלין מתייאשין מהן. המציל מיד הנהר מיד הליסטין אם נתייאשו הבעלין הרי אילו שלו. וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו הבעלין הרי אילו שלו. אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדהו ונוטל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק. אבל לא יקוץ את הסוכה על מנת לתן דמים. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף קוצץ ונותן דמים. הלכה: נטלו מוכסין כול׳. תני. המציל מן הגייס מן הדליקה משנונית הים משלולית הנהר הרי אילו שלו. וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו בעליו הרי אילו שלו. רבי חיננא בר פפא בשם רבי יוחנן. מתניתא בנחיל שגזלו מן ההליכה ובפורח. ובלבד על אתר. אבל אם יצא וחזר אני אומר. מפני יראה ופיתוי אמרו. תני. רבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה אומר. תניי בית דין הוא לקוץ זה סוכה ונותן דמים. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
