תלמוד ירושלמי ביכורים פרק ב הלכה ג

משנה: יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בביכורים. שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להן שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובאריסין ובחכורות ובסיקריקון ובגוזלן. הרי אילו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בביכורין. יש בביכורין מה שאין בתרומה ובמעשר. שהביכורים נקנין במחובר לקרקע עושה אדם כל שדהו ביכורים וחייב באחריותם וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה. תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים. ניטלת מן הטהורה על הטמאה ושלא מן המוקף כביכורים. ואוסר את הגורן ויש לה שיעור כתרומה. הלכה: ניחא התרומה אוסרת את הגורן. תיפתר שהקדימו בשבלים. דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה. ניקנין במחובר לקרקע דכתיב בכורי כל אשר בארצם. עושה אדם את כל שדהו בכורים. דכתיב וראשית כל בכורי כל. וחייבין באחריותן דכתיב ראשית בכורי אדמתך. וטעונין קרבן. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה. מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים. ושיר. נאמר כאן שיר ונאמר להלן והנך להם כשיר עגבים. ותנופה. דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך והניחו. לרבות הביכורין שיטענו תנופה כרבי ליעזר בן יעקב. ולינה. דכתיב ופנית בבוקר והלכת לאוהליך. הא כל הפונות שאתה פונה לא יהו אלא בבוקר. אמר רבי יונה הדא דתימר בשאין עמהן קרבן. אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן. רבי יונה אמר רבי מיישא וחד מן רבנין. חד מינהון אמר זאת אומרת שהפירות הטמאין חייבין בביכורים. וחרנה אמר מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור מתרומה גדולה.