תלמוד ירושלמי ביכורים פרק ב הלכה ד

משנה: אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית. ולירק שבשעת לקיטתו אישורו דברי רבן גמליאל. רבי ליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר. הלכה: אם לאילן למה לירק. אם לירק למה לאילן. תמן אמרין נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלין כאילן ופטור ממעשרות כירק. אמר לון רב המנונא. אמרין דבתרה. נכנס משביעית לשמינית הרי הבקר כאילן. וחייב במעשרות כירק. והבקר חייב במעשרות. אמר רבי יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק. ובשביעית את מהלך בו כאילן. היך עבידא. מחמישית לששית ששית. מששית לשביעית ששית. נכנס מחמישית לששית לשביעית. לקטן בשביעית ששית. לקטן מששית חמישית. נכנס מששית לשביעית לשמינית. לקטו בשמינית שמינית. רבותינו חזרו ונמנו אתרוג בשעת לקיטתו עיישורו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט. רבי יוחנן שאל לרבי יונתן. כסדרן שלשנים או כסדרן שלתקופות. אמר ליה כסדרן שלשנים ואפילו שנה מעוברת. מעשה ברבי עקיבה שלקט אתרוג ונהג עליו חומרי בית שמי וחומרי בית הלל. למה לי [אתרוג] אפילו שאר כל האילן. תני כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי אליעזר. ורבן גמליאל ורבי ליעזר לא מן בית הלל אינון הוו. אמר רבי יוסי בי רבי בון. תיפתר בשחנט קודם לט"ו בשבט שלשנייה ונכנסה שלישית. על דעתיה דרבן גמליאל עישורו עני. על דעתיה דרבי ליעזר עישורו שיני. מה עשה לו. קרא שם למעשר שיני שבו ופדייו ונותנו לעני.