תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ג
משנה: השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן. ומודין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. שאפר כירה מוכן. הלכה: רבי חייה בשם רבי יוחנן. המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל בישול ביום טוב. רבי שמעון בן לקיש אמר. לוקה. שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב רבי בא בר ממל על הדא דרבי יוחנן. מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל חרישה ביום טוב. רבי יוסה בשם רבי אילא. לא הותרה חרישה כדרכה. רבי שמי אמר קומי רבי יוסה. רבי אחא בשם רבי אילא. דרבי שמעון היא. דרבי שמעון אמר. עד שיהא לו צורך בגופו שלדבר. קם רבי יוסי עם רבי אחא. אמר ליה. אתה אמרתה הדא מילתא. לא כן אמר רבי יוחנן. דברי רבי מאיר. עשרים וארבעה דברים מקולי בית שמי ומחומרי בית הלל. וזה אחד מהן. נאמר עשרים ושלשה. אלא רבי מאיר ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. לא כן סברנן מימר. רבי יוסה ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. נימר. רבי מאיר ורבי יוסה ורבי שמעון שלשתם אמרו דבר אחד. אלא מילין דצריכן לרבנן פשיטן לכון. פשיטן לרבנן צריכן לכון. קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משם שהוא מייפה את הקרקע. לא צורכה דילא. קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משם קוצר ומשם שהוא מייפה את הקרקע. ואפילו תימר דרבי שמעון היא. ברם כרבנן מכל מקום הרי חרש ומכל מקום הרי קצר. אמר רבי מנא. מיליהון דרבנן מסייען לרבי יוסי רבי. דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן. דג שסחטו. אם לגופו פטור. אם להוציא ציר הרי זה חייב. ואפילו תימר דרבי שמעון היא. ברם כרבנן מכל מקום הרי סחט ומכל מקום הרי הוציא ציר. רב אבון בשם רבנן דתמן. זאת אומרת שאין אפר הכירה מוכן אלא [ל]מצוה. אמר רבי מנא. בשלא הכינו. אבל אם הכינו מכסין בו (צואה) ומצוה. ואתייא כהיא דאמר רבי שמי. דרש רבי אחא בשם רב יהודה. הכינו למצוה מכסין בו מצוה. צואה. מכסין בה צואה מצוה. רבי יוסה בירבי בון אמר. איתפלגון רב זירא ורבי אבא בר יוסף. חד אמר. יש הכן לצואה. וחורנה אמר. אין הכן לצואה. מתיב מאן דאמר. אין הכן. למאן דאמר. יש הכן. ויכסה בו את הכוי. אמר ליה. כוי דרך בני אדם לטעות בו. צואה אין דרך בני אדם לטעות בה. אמר ליה. אם אומר את כן. אף הוא חופר בדקר ומכסה. ותני כן. הביא עפר לטוח את גגו. סיד לסוד את ביתו. מכסין בו. אית תניי תני. אין מכסין. רבי יוסה בירבי בון בשם רב חסדא. מאן דאמר. מכסין. לשעבר. מאן דאמר. אין מכסין. בבא לישאל כתחילה. תני. רבי יוסי אומר. כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק. מה אם מילה שוודייה דוחה את השבת. אין ספיקה דוחה את יום טוב. כיסוי הדם שאין וודייו דוחה את השבת. דין הוא שלא ידחה ספיקו את יום טוב. ומותר לשחוט בשבת. רבי יוסה אמר לה סתם. רבי יוסה בירבי בון בשם רבי יוחנן. בשוחט לחולה. אמרו לו. והרי שופר שבגבולים יוכיח. שאין וודייו דוחה שבת והרי ספיקו דוחה יום טוב. מה ספק יש שם. יום חול הוא יתקע יום טוב הוא יתקע. רבי חנינה בשם רבי אחא. באנדרוגינס שתקע. ותני כן. אנדרוגינס מוציא את מינו [ואינו מוציא את שאינו מינו]. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. רבי יוסי בעי. אם באנדרוגינס שתקע. בדא דתני. אין לו תשובה. אמר רבי (אביי) [אבין]. זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי חייה הגדול אומר. אין להן תשובה. והשיב רבי לעזר בנו שלרבי לעזר הקפר. מה אם מילה שאין ספיקה דוחה את יום טוב וודייה דוחה את לילי יום טוב. תאמר בכיסוי הדם שוודייו דוחה את לילי יום טוב. הואיל וודייו דוחה את לילי יום טוב דין הוא שידחה ספיקו את יום טוב. וקמת כמה דצרכת לרבנן קדמאיי וקשת בידיהון. כן צרכת לרבנן (אחריי) [אחרא] וקשת בידיהון. על דעתיה דרבי אחא. אנדרוגינס מוציא את מינו כתחילה. על דעתיה דרבי יוסה. לשעבר. ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. שאפר הכירה מוכן. הדא דאת אמר. באפר שהוסק מערב יום טוב. אבל באפר שהוסק ביום טוב לא בדא. בשלא שחט. אבל אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב. ואל יחפור בדקר ויכסה. חברייא אמרין. שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. על דעתיה דרבי יונה דו אמר. מצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה ניחא. על דעתיה דרבי יוסי דו אמר. הואיל ואין מצות עשה דוחה בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה. מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו. מרק. רבי זעורה בעי. קערה שחקקה קוף מהו. רבי יוסה בירבי בון אמר. איתפלגון רבי זעורה ורב המנונא. חד אמר. אסור. וחורנה אמר. מותר. מאן דאמר. אסור. נעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו. מאן דאמר. מותר. נעשה כטבל שתיקנו שוגג. מאן דאמר. מותר. מהו לשתמש על גב מקומה. כך אנו אומרים. אסור לשתמש על גבי קרקע.
