תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ד

משנה: בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום. ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל: הלכה: יהודה ברבי חייה נפק לברא. שאלון ליה. סולם שלעלייה מהו. אמר לון. שרי. כד דאתא גבי אבוה. אמר ליה. מה מעשה בא לידיך. אמר. היתרתי להן סולם שלעלייה. ואקים תנייה קומוי ותנא. במה דברים אמורים. בסולם שלשובך. אבל בסולם שלעלייה אסור. מה בין סולם שלשובך מה בין סולם שלעלייה. אמר רבי יעקב בר אחא. סולם שלשובך אם עשה הוא מלאכתו מאתמול כחישין הן. סולם שלעלייה יכול הוא לעשות מלאכתו מאתמול. אמר רבי יוסי בירבי בון. סולם שלשובך יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. סולם שלעלייה אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. סולם שלשובך שהוא עולה בו לעלייה. סולם שלעלייה שהוא עולה בו לשובך. בית שמי אומרים לא יטול אלא אם כן ניענע מבעוד יום. מחלפה שיטתון דבית שמי. דתנינן תמן. ועוד אמר רבי אליעזר. עומד הוא אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר. מכן אני אוכל למחר. ורבי ליעזר לאו שמתי הוא. חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. בית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל. מחלפה שיטתון דרבנן. דתנינן תמן. וחכמים אומרים. עד שירשום ויאמר. מיכן ועד כאן. והכא אינון אמרין הכן. עוד אינון אית להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. אמר רבי יוסה בירבי בון. לוי מקש על שובכיה. ואמר. יזכה לי שובכי למחר.