תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ד

משנה: בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן: הלכה: בית שמי אומרים. הותרה סמיכה שלא כדרכה. ובית הלל אומרים. לא הותרה סמיכה שלא כדרכה. אי זו היא שלא כדרכה. מאתמול. אמר רבי זעורה. כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו [מאתמול] לא יצא. שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא. מה פליגין. בשלמי חגיגה. בית שמי עבדין לון כשלמי נדבה. בית הלל עבדין לון כאשם מצורע. אמר רבי יסי הן דאת אמר. אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא. בזמנו. עיבר זמנו נעשה כשלמי נדבה. אמרו בית הלל לבית שמי. מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט הרי אני מתיר לגבוה. בשעה שהוא מותר להדיוט אינו דין שנתיר לגבוה. אמרו להן בית שמי. והרי נדרים ונדבות יוכיחו. שהן מותרין להדיוט ואסורין לגבוה. אמרו להן בית הלל. לא. אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע. תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע. אמרו להן בית שמי. חגיגה אין זמנה קבוע. שאם לא חג בראשון חוגג בשיני. לא חג בשיני חוגג בשלישי. אמרו להן בית הלל. חגיגה זמנה קבוע. שאם לא חג ברגל. אינו יכול לחוג אחר הרגל. אמרו להן בית שמי. והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. אמרו להן בית הלל. משם ראייה. לכם אינו נעשה. [אבל] נעשה הוא לגבוה. אבא שאול אומרו טעם אחר. מה אם בשעה שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה. בשעה שכירתך פתוחה אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה. דבר אחר. אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם. אמר רבי יוסי בירבי בון. רבי שמעון בן לקיש הוה עבר קומי סדרא. ושמע קלהון קראיי ההן פסוקא. ויזבחו ליי זבחים ויעלו עולות ליי למחרת היום ההוא. אמר. מאן דמפסק לה כבית שמי. מאן דקרי כולה כבית הלל. ניחא עולות למחרת היום ושלמים למחרת היום. ואין שלמים באין כבית שמי. אמר רבי יוסי בירבי בון. דוד מת בעצרת. והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר. מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה. וחברו עליו תלמידי שמי. התחיל מכשכש בזנבה. אמר לון. ראו נקיבה היא ושלמים הבאתיה. והפליגן בדברים והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן שלבית שמי. ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן. והיה שם בבא בן ביטיי מתלמידי בית שמי יודע שהלכה כבית הלל. פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת. אמר. ישמו בתיהן שלאילו שהשימו בית אלהינו. מה עשה. שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר. וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית. אמר להן. שמעוני אחיי בית ישראל. כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך. יביא שלמים יביא ויסמוך. באותה השעה נקבעה הלכה כבית הלל. ולא אמר אדם דבר. אמר רבי יצחק בר לעזר. הדא אמרה. בשירותא בעייא מוליי סמא דקיסא מיניה וביה. כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה. שוב מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה. וראהו אחד מתלמידי שמי. אמר ליה. מה זו סמיכה. אמר ליה. מה זה שתיקה. שיתקו בנזיפה והלך לו.