תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ה

משנה: בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה. ובית הלל מתירין. ועושה מדורה ומתחמם כנגדה: הלכה: פתר לה תרין פתרין. על דעתון דבית שמי והוא ששתה מהן. על דעתון דבית הלל. והן שיהו ראוין לשתייה. ועושה מדורה ומתחמם כנגדה. דברי הכל. והוא שיהא קומקום כנגד המדורה. פתר לה פתר אוחרן. על דעתהון דבית שמי והוא שיהא קומקום כנגד המדורה. על דעתון דבית הלל. אפילו אין הקומקום כנגד המדורה. חמין שהוחמו ביום טוב. וכן המים שהוחמו מערב שבת לשבת. רב ושמואל. חד אמר. מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. וחורנה אמר. מרחיץ בהן גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו. הוי [רב] דו אמר. מרחיץ בהן גופו אברים אברים. חד פילוסופוס שאל לבר קפרא. אבלט שאל ללוי סריסא. מותר לשתות ואסור לרחוץ. אמר ליה. אם תראה סריס מתחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. אמר ליה. אין. אמר ליה. ומכי [הוא] לך כלום. אמר ליה. שלא תתפרץ. אמר ליה. והכא שלא יתפ‍רצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו. רבי. לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להן. והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם.