תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ח

משנה: שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין. פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה. ומקרדין את הבהמה ביום טוב. ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן. רבי יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שעושה הבורה אבל מקרצפין. וחכמים אומרים מקרדין אבל לא מקרצפין: הלכה: רבי בא. רב ושמואל תריהון אמרין. דברי חכמים אפילו להמשיך בה אסור. רבי בא בשם שמואל. אם היתה קרנה קדוחה מותר. אמר רבי יוסה. קשייתה קומי רבי בא ואמר. לא תנינן אלא הנקה בחטם. רבי זעורה בשם שמואל. שור שעיסקו רע יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי אחא רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן רבי יעקב בר אחא בשם רבי תנחום בירבי חייה. חמור שעיסקו רע יוצא בפרומביא שלו. רבי אילא רבי יהודה בשם שמעון בירבי חייה. כלב יוצא בסוגר שלו. אם להכות בו. אסור. אם בשביל שלא לאכל אפסרו. מותר. גניבה אמר. הלכה היה מלמד ובא. רבי יונה בוצרייה בעי. אם הלכה היה מלמד ובא. הדא היא דתנינן. שלא כרצון חכמים. תנא רבי יודה בר פזי דבר דלייה. אמרו לו. או עמוד מבינותינו. או העביר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי בירבי בון. שהיה מתריס כנגדן. אמר רבי חנניה. פעם אחת יצאת. והשחירו שיניו מן הצומות ומן התענית. אמר רבי אידי דחוטרא. אשתו הוות. ומניין שאשתו קרויה עגלה. לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין. שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דאירמה. ללמדך שכל מי שיש ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו. אי זהו הקירוד. אילו הקטנים שהן עושין חבורה. קירצוף. אילו הגדולים שאינן עושין חבורה. וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין. אין מקרדין שלא יבואו לידי חבורה. ולא מקרצפין שלא יבואו לידי תלישה. שלבית רבן גמליאל היו שוחקין את הפילפלין בריחיים שלהן. אמר רבי אלעזר בירבי צדוק. פעם אחת אכל אבא אצל רבן גמליאל. והביאו לפניו אינגורין ובתוכן פילפלין שחוקים. כיון שטעמן משך ידו מהן. אמרו לו. אל תחוש להם. מערב יום טוב הן שחוקין. ויעשה רבי צדוק כשוגג אצל רבן גמליאל ויאכל. אלא שלא להתיר מלאכה על ידי רבן גמליאל.