תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ז

משנה: אף הוא אמר שלשה דברים להקל. מכבדין בין המיטות ומניחין את המגמר ביום טוב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין: הלכה: שלבית רבן גמליאל היו מכבדין בין המיטות. אמר רבי לעזר בירבי צדוק. פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכבדין בין המיטות. אלא סדינים היו פורשין על גבי הארץ. וכיון שהיו האורחין יוצאין היו קופלין אותן. אמרו לו. אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן. שלבית רבן גמליאל היו מכניסין את המגמר במגופה. אמר רבי לעזר בירבי צדוק. פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכניסין את המגמר במגופה. אלא פרדיסקים היו מעשנין מערב יום טוב. וכיון שהיו האורחין נכנסין היו פותחין אותן. אמרו לו. אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן. ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. וחכמים אוסרין. אי זהו גדי מקולס. כולו צלי. ראשו על כרעיו ועל קרבו. שלק מקצת ובישל מקצת אין זה גדי מקולס. מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון שלחג (וביום טוב הראשון) [ובלילי יום טוב האחרון] שלפסח. מכניסין עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון שלפסח אבל לא גדי מקולס. תני. אמר רבי יסה. תוודוס איש רומי הנהיג על אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. ש‍לחו חכמים ואמרו לו אילולא שאת תוודס לא היינו מנדין אותך. מהו תוודס. אמר רבי חנניה. דהוה משלח פרנסתהון דרבנן. לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ. שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ צריך נידוי.