תלמוד ירושלמי ביצה פרק ד הלכה ז
משנה: אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המים. ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן. ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מיכן ועד כאן: הלכה: אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהון. אית תניי תני. מלבנין. [ואית תניי תני. אין מלבנין.] אמר רב חסדא. מאן דאמר. מלבנין. בבדוקים. ומאן דאמר. אין מלבנין. בשאינן בדוקים. ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר. מחלפה שיטתיה דרבי ליעזר. דתנינן תמן. בית שמי אומרים. לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום. ורבי ליעזר לאו שמתי הוא. חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מיכן ועד כאן. מחלפה שיטתון דרבנן. דתנינן תמן. בית הלל אומרים. עומד ואומר. זה וזה אני נוטל. והכא אינון אמרין הכין. עוד אינון אית להון. חומר בדבר שיש בו רוח חיים.
