תלמוד ירושלמי ביצה פרק ה הלכה ב

משנה: כל שהוא משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב. אילו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. אילו הן משום רשות לא דנין לא מקדשין לא חולצין ולא מייבמין. ואילו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב. כל אילו ביום טוב אמרו קל וחומר לשבת. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד: הלכה: שבות שהיא רשות ורשות שהיא מצוה. אי זו היא שבות שהיא רשות. לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים [ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין.] אי זו היא רשות שהיא מצוה. לא דנין ולא מקדשין לא חולצין ולא מייבמין. תני. אין עולין באילן בין לח בין יבש. ניחא לח. יבש. כך אנו אומרין. אסור לדוש על גבי זמורה בשבת. אלא כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. דברי הכל. אסרו אילן יבש מפני אילן לח. רב חייה בר אשי אתא ופרי קומי רב. אמר ליה. ביידא [א]תותה. אמר ליה. [בההיא] תמרתא עקימתא. אמר ליה. מאן שרא לך. רבי <אחא> בשם רב. אסור לדוש על גבי זמורה בשבת. היא שורשי אילן היא קולסי אכרוב. בגבוהין שלשה. אבל אם אינן גבוהין שלשה <כ>ארץ הם. מפני מה אמרו אין עולין באילן. שמא ישכח ויאכל או שמא ישכח וירעיד. נישמעינה מן הדא. היה רוכב על גבי בהמה אומרים לו. רד. הדא אמרה. שמא ישכח וירעיד. מפני מה אמרו. היה רוכב על גבי בהמה אומרים לו. רד. חברייא אמרי. שמא (תיטק, תינוק) [תינזק] הבהמה. אמר לון רבי יוסי. הגע עצמך שהיה הוגן אחד גדול. תנא רבי אחא בר פפא קומי רבי זעורה. שנייא היא. שהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו. למען ינוח שורך וחמורך. כמוך. אית תניי תני. נשענים בבהמה. אית תניי תני. אין נשענים בבהמה. אמר רב חסדא. מאן דאמר. נשענין. בבריא. מאן דאמר. אין נשענין. בתש. רבי יוסה אומר. איתפלגון רבי בא בר ממל וחברייא. חד אמר. נשענים. וחורנה אמר. אין נשענים. מאן דאמר. נשענים. בהוא דמיסתמיך ציבחד. מאן דאמר. אין נשענין. בכובש את כבדו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דלא אמר רבי יוסה בשם רבי בא בר ממל כלום. הוי דו אמר. נשענים בבריא ואין נשענים בתש. ולא שטין על פני המים. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו. זאת אומרת. שאסור להשיט דבר ולהוליכו מאצלו. ודכוותה. אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו. רבי אבא מרי ורבי מתניה הוון יתיבין. חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי. אמר רבי אבא מרי לרבי מתניה. הדא היא דאמר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו. אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו. אמר ליה. הדא היא דתנינן. שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות. ולא מספקין. סיפוק שהוא מחמתו. כמה דאת אמר ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו. ולא מטפחין. טיפוח שהוא לרצונו. רבי יונה וחברייא. חד אמר. הכין שרי והכין אסור. וחורנה אמר. בין הכין ובין הכין אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יונה. אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. הוי דו אמר. הכין שרי והכין אסור. רבי הוה מסב לרבי שמעון בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר רבי מאיר ושמע קלהון. אמר. רבותינו. הותרה השבת. שמע רבי קליה. אמר. מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו. [ואית דאמרי. הכין אמר. מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו.] שמע רבי מאיר קליה וערק. נפקין פריי בתריה מפרי. אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דרבי מאיר. אודיק רבי מן כוותא וחמא קדליה דרבי מאיר מן אחורוי. אמר. לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמית קדליה דרבי מאיר מן אחורוי. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. אנן לא זכינן לאוריתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן ל[גו לגי]קין דידיה. ולא מרקדין. רבי ירמיה רבי זעורה בשם רב חונה. קיפוץ. עוקר שתי רגליו כאחת. ריקוד. עוקר אחת ומניח אחת. אמר רבי לעזר. כל משמיעי קול אסורין בשבת. רבי שמואל בר רב יצחק סבר. מקושה דכנישתא חדתא. רבי ליל בירבי אלס מקש על כסא. רבי אילא עני בסדרא. סלק לבייתא. אשכחון דמיכין. רבע ליה על סולמא בגין דלא מקשה על תרעא בשובתא. רבי ירמיה הוה פשט עם בריה דרבי אימי אזל בעי מתערתא בקריצתא דשובתא. שרי מיקש על תרעא. אמר ליה אבא. מאן שרא לך. רבי אבא בר כהנא בעא קומי רבי יסא. מהו מקשה על כריסא בשובתא. אמר ליה. בחולא מאן שרא לך. אמר רבי שמואל בר אבודמא. נהגין רבנן בחולה מן הטיבור ולמעלן. בבגדיו מן הטיבור ולמטן. ולא דנין. רבי חזקיה רבי אחא בשם רבי אבהו. אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והא מתניתא פליגא. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב. דיני נפשות. הא דיני ממונות דנין. ותני רבי חייה כן. דנין דיני ממונות בערב שבת. אבל לא דיני נפשות בערב שבת. אמר. כאן להלכה וכאן לדבר תורה. ולא מקדשין. רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה. רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי. אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין. הא לארס יארס. שמואל אמר. אפילו בתשעה באב יארס. שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל. תמן הוא אומר. מושיב יחידים ביתה. במאזנים לעלות המה מהבל יחד. והכא הוא אמר הכין. שלא יקדמנו אחר. בתפילה. אפילו כן לא קיימה. ולא מקדישין. רבי יעקב בר אחא בשם רבי אימי. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. חד אמר. מקדישין. וחורנה אמר. אין מקדישין. רבנן דקיסרין מפרשין להון. רבי יוחנן אמר. מקדישין כתחילה ביום טוב. רבי שמעון בן לקיש אמר. אין מקדישין כתחילה ביום טוב. אית תניי תני. הולך לו אצל מוכרי טלאים. אית תניי תני. הולך לו אצל מוכרי פסחים. מאן דאמר. הולך לו אצל מוכרי טלאים. כמאן דאמר. מקדישין. מאן דאמר. הולך לו אצל מוכרי פסחים. כמאן דאמר. אין מקדישין. הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. אין תימר. יוצא לחולין חוזר וקדש. יהא אסור [משום מקדיש]. ותנינן. [אין] מקדישין. רבי חנניה ורבי מנא חד אמר. במקדיש למחר. וחורנה אמר. במקדיש לבדק הבית. אמר רבי שמיי. ואפילו כמאן דאמר. מקדישין. בעזרה משום שבות שהתירו במקדש. כל אילו ביום טוב אמרו קל וחומר לשבת. אילין אינין. והא אית לך חורניין. סקילה בשבת ואין סקילה ביום טוב. כרת בשבת ואין כרת ביום טוב. מכות ביום טוב ואין מכות בשבת. אין תימר. בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני. והא תנינן. משחילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת. ועוד מן הדא. שוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב אבל לא בשבת. אמר רבי יוסה. והוא שמל. ועוד מן הדא דתני. מודין חכמין לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומפקיעין ומתירין וחותכין. בשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין. בכלים בשבת מותר. אין צורך לומר ביום טוב. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. מה ביניהון. רב חסדא אמר. לחדד ראשו שלשפוד ביניהון. רבי חנינה בריה דרבי אבהו אמר. להוציא אש מן העצים ביניהון. תנא רבי יודה בר פזי דבר דלייא. הוא הדבר. מהו הוא הדבר. לחדד ראשו שלשפוד הוא הדבר. או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר. לית לך אלא כהדא. אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה. אמר רב חסדא. דרבי יודה היא. דאמר רב יהודה בשם שמואל. דברי הכל היא. כדי להעביר שמנונית שעליה. מהו להדליק נר של (הבטלה) [אבטלה]. חזקיה אמר. אסור. מתניתה פליגא על חזקיה. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. בשבת אין את מבעיר. [אבל את] מבעיר (את) ביום טוב. אין תימר. בדברים שיש בהן אוכל נפש אנן קיימין. והכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. אלא כי נן קיימין בנר של (הבטלה) [אבטלה]. אמר רבי אבונה. ותניי תמן. בית שמי אוסרין ובית הלל מתירין. רבי נחום אחוי דרבי אילא בעא קומי רבי יוחנן. אמר ליה. לא תאסור ולא תישרי.