תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב הלכה א

משנה: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. הלכה: אמר רבי בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. אמר רבי יוסה אם אומר את שהוא צריך לברך. בירך צריך שיכוין את לבו בכולן. התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אף על גב דלא תנינתה צריך לברך. זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן. נישמעינה מן הדא רבי אחי אומר משום רבי יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אף על פי שלא כיון לבו בפרק שיני יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני. אמר רבי חנינא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד. אמר רבי עילא הראשון ליחיד והשני לציבור. והראשון לתלמוד. והשני למעשה. בר קפרא אמר אין לך צריך כוונה אלא שלשה פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון. רבי חונה רבי אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה אם היה יושב עומד. לא אם היה מהלך עומד. תני צריך להאריך באחד. רב נחמן בר יעקב אמר ובלבד בד׳. סומכוס בר יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. רבי ירמיה הוה מאריך סגין. אמר ליה רבי זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. רב שאיל לרבי חייא רבא ולינא חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים. אמר ליה כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. אמר ליה ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים. אמר ליה לית איפשר דלא יטי מילה. רבי טביומי שאל לרבי חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד. אמר ליה אדא יתנה עד ושננתם. רבי מני אמר משום רבי יודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו. רבי בא רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן. סלקון לבית רב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפילו שמען עד תשע שעות יצא. אמר רבי זעירא עד דאנא תמן צריכה לי וכד סלקת להכא שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן אפילו שמען כל היום יצא. והוא ששמען על הסדר. רבי יוסה בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה. וזה צריך פשוטה האחרונה. תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן. רבי אבין בר חייא בעי קרית שמע וברכותיה היא ולא ברכותיה ברכותיה ולא היא. הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין. או בכל אדם משערין. אמר רבי מתניא מסתברא בקורא. רבי אבהו שאל לרבי יוחנן בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי. אמר ליה אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך. רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא. אמר ליה בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי. אמר ליה אין. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא בגין דרבי אליעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או בגין דהוא תשיש הורי ליה. אמר ליה בפירוש פליגין רבי אלעזר אמר יצא. רבי יוחנן אמר לא יצא. מה פליגין בקרית שמע מפני שהיא עשויה פרקים פרקים. אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף רבי אלעזר מודי. תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו. הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע. אם לאחר זמן צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר כדי דבור. וכמה הוא כדי דיבור. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך רבי. רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. אמר הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי. וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר ליה כך אינון נהגין גביהן. זעירא לא שאל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו. מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש. אמר ליה הכא הוה רבי מאיר יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה. אמר ליה כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבה. אמר לו כל עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן. מיהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה. אמר ליה מה איתפליג ליה איקר. אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר ליה רבי אלעזר יאות עבד דלא עבר קומיך. אמר רבי יעקב בר אידי יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמעתא מן שמיה. אף דוד ביקש עליה רחמים אגורה באהלך עולמים. רבי פינחס רבי ירמיה בשם רבי יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם אלא אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. מהניא ליה. לוי בר נזירא אמר כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם דובב שפתי ישנים. ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפאי ורבי סימון חד אמר כהדין דשתי קונדיטון. וחרנה אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנין. מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרין לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית יי נלך. והוא אומר אף על פי שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי. שמחתי באומרים לי בית יי נלך. והיה כי ימלאו ימיך. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר הקדוש ברוך הוא לדוד דוד ימים מלאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות. ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר ליי מזבח. פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. מפני מה הוא משיב מפני היראה או מפני הכבוד. נשמעינא מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב (מפני הכבוד) דברי רבי מאיר. הא בקדמיתא שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב מפני היראה או מפני הכבוד. נשמעינה מן הדא רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. הא קדמיתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה ואפילו באמצע הפסוק. רבי ירמיה מדמי. רבי יונה משתעי. רבי חונה רב יוסף ודברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם.