תלמוד ירושלמי ברכות פרק א הלכה ו

משנה: מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים. כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה. כל ימי חייך להביא לימות המשיח. הלכה: אף על פי שנכנס לגדולה האריך ימים. הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר. ורבנן [דהכא] אמרין מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות. רבי בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמך. מתניתא פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר. ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם. רבי חזקיה אמר כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא מסתברא דרבי יוסה דרבי זעירא מחמיר וינון מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון. תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. רבי אומר צריך להזכיר בה מלכות. אחרים אומרים צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר צריך להזכיר את כולן וצריך לומר צור ישראל וגואלו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו. מה טעם ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. רבי בא ברבי אחא בשם רבי אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו. אמר רבי אילא אם אמר מנחם ירושלים יצא. בר קפרא אמר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה. ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה. והיה שמך אברהם הרי בעשה. התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם. אתה הוא יי האלהים אשר בחרת באברם. שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה. הוא נצטוה עליה. ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה. שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה. אילו אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר וקראת את שמו יצחק. ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק וקראת את שמו יצחק. ישמעאל דכתיב וקראת את שמו ישמעאל. יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. שלמה כי שלמה יהיה שמו. עד כדון בצדיקים. אבל ברשעים זורו רשעים מרחם. בן זומא אומר עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם יי לא יאמר עוד חי יי אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי יי אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו לא שיעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. אמרו לא שיעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות אילו המצריים וקדמוניות אל תתבוננו אלו המלכיות. הנני עושה חדשה עתה תצמח זו של גוג. משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי וניצל מידו. שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.