תלמוד ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ג

משנה: אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה. ויאמר אינו נוהג אלא ביום. הלכה: רבי חייא בשם רבי יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב אמר קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא רב פליגא עילוי. הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע עונת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב לא שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות. אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי. מפני מה לא החזיקו בהן. מפני הרמאין. עובדא הוה בחד בר נש דאפקיד גביה חבריה וכפר ביה. אמר ליה לא לך הימנית אלא לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי היה לובשן אחר חולייו שלשה ימים לומר שהחולי ממרק. מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי. רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא. וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו. רבי יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון. ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה. ואינו אסור משום ערוה. אמר רבי חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים. כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן. אמר רבי יצחק עד יעקב תרמוסרה היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה. וכד הוו מייתן ליה אמר דא מילתא שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו. והיו ישראל אומרין להן זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם מונין את ישראל ואומרין וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי עולמים. והיו ישראל אומרין על ידי ששימר זה מה שכתוב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא. אמר רבי חנינא בגין מימר מילא דאוריא. אמר ליה רבי מנא והכין לא הוה ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא. אלא קינתורין הוון לומר יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן. באי זה צד הוא מברך עליהן. רבי זריקן בשם רבי יעקב ברבי אידי כשהוא נותן על יד מהו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. כשהוא נותן על ראש מהו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות הנחת תפילין. כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו לשמור חוקיו. ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא בדא. רבי אבהו בשם רבי אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה. ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימים פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי. מצדדין הוה וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר נשמעיניה מן הדא והיה לך לאות את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות. ולא כן כתב מימים ימימה. לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי. נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. את שהוא חייב בתלמוד תורה חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבין בתפילין. התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין. ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמים. רבי חזקיה בשם רבי אבהו אשתו של יונה הושבה. מיכל בת כושי מיחו בידיה חכמים. תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפילין ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין ואינו צריך לומר שלא יחלוץ. מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפילה וחולץ תפיליו ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ. ודא מסייעא כיי דמר רבי יצחק בגין רבי יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים. אמר ליה מרחץ ואף על פי שאינה מרחצת ובית הכסא אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא אמר אהן חזירא בית כסא מטולטל הוה. רבי יונה בעי אהן צררה דעל גיף ימא מהו. אמר רבי אמי אסיא הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס ולא סמכין עילוי. רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי. ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי. ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני מברך פעם אחת. אית תניי תני פעמיים. מאן דמר פעם אחת ניחא. מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואינון עילוי. אמר רבי זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי. רבי זעירא בשם רבי אבא לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן. כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון. מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. אמר רבי זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן. כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן מצוה לא עביד בון. למה הוא מבזי לון. בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין. וכשאירע אותו מעשה התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא אמר והוא שיהא ביום כדי ללובשן. אבל אם אין ביום כדי ללובשן אסור. דלכן מצוה לא עביד בון. למה הוא מבזי לון. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר מאן דעבד טבאות עושה להן כיס של טפח ונותנן על לבו. מה טעם שויתי יי לנגדי תמיד. תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין. רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם. ואם עשה כן עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו. דלמא רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי [שמעון] בר יוסי בר לקוניא והוה רבי יונתן מפסע על קיבריה. אמר ליה רבי חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ואינון מעיקין לן. אמר ליה וחכמין אינון כלום לא כן כתב והמתים אינם יודעים מאומה. אמר ליה לקרות את יודע. לדרוש אין את יודע. כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויין חיים. והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויין מתים שנאמר כי לא אחפוץ במות המת. וכי המת מת. אלא אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים. דכתיב ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. מה תלמוד לומר לאמר. אמר לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות. אית תניי תני כשר. ואית תניי תני פסול. רבי אידי בשם רבי שמעון בשם רבי יוחנן מן דמר כשר מלמטן. מן דמר פסול מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. ארצך צריכה. תפארתך צריכה. רבי אידי בשם רבי שמעון ברבי יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם אמר רבי אבא בריה דרב פפי ממעמקים קראתיך יי. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו. מה טעם הכון לקראת אלהיך ישראל. אמר רבי אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר בדקים. אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול. רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי. אמר רבי אבא יהי מקורך ברוך. יהי מקראך לקבר ברוך. אמר רבי ברכיה עת ללדת ועת למות. אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי כך בשעת מיתתו יהא נקי.