תלמוד ירושלמי ברכות פרק ג הלכה א

משנה: מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין. נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה. את שהמיטה צורך בהן פטורין. ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. אילו ואילו פטורין מן התפילה. הלכה: תני ומן התפילין. אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. ביום השני הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות הוא חולצן כל שבעה דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר בראשונה ובשני אינו נותן תפילין ביום השלישי הוא נותן תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולצן. אם ביום השיני אינו נותן תפילין צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו. אלא בגין דתנא דא תנא דא. רבי זעירה רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי אליעזר בנתינה וכרבי יהושע בחליצה. רבי זעירא בעי נתן ביום השני כרבי אליעזר מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ. אמר רבי יוסי בירבי בון וכיני נתן ביום השני כרבי אליעזר נעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ ואין כיני נימא הלכה כרבי אליעזר. אמר רבי בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימים שאת עוסק בהן בחיים. ולא ימים שאת עוסק בהן במתים. תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו. למה מפני כבודו של מת. או משום שאין לו מי שישא משואו. מה [נפיק] מביניהן היה לו מי שישא משואו. ואין תימר מפני כבודו של מת אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משואו הרי יש לו מי שישא משואו. והתני פטור מנטילת לולב. תיפתר בחול. והתני פטור מתקיעת שופר. אית לך מימר בחול לא ביום טוב. אמר רבי חנינא מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות משיצא המת מפתח החצר דברי רבי אליעזר. ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל. וכשמת רבן גמליאל כיון שיצא מפתח החצר אמר רבי אליעזר לתלמידיו כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל אמר רבי יהושע כפו את המיטות. אמרו לו כבר [כפינום] על פי הזקן. בערב שבת הוא זוקף את מיטתו. ובמוצאי שבת הוא כופן. תני דרגש נזקפת ואינה נכפית. רבי שמעון בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו. רבי יוסה בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי מיטה שניקליטיה עולין ויורדין בה שומטן ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש. אמר רבי ירמיה כל שמסרגין על גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין על גופה זהו דרגש. והא תנינן המיטה והערסה משישופם בעור הדג. אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שפה. אמר רבי אלעזר תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית להן נקבין. מניין לכפיית המיטה. רבי קריספא בשם רבי יוחנן וישבו אתו לארץ. על הארץ אין כתיב כאן אלא וישבו אתו לארץ. דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור. רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש חד אמר מפני מה הוא ישן במיטה כפויה שיהא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. וחרנה אמר מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו אוכל אצל חבירו ואם אין לו חבר אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו. ולא אוכל בשר ולא שותה יין. ואין מזמנין עליו. ואם בירך אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו אינו עונה אחריהן אמן. הדא דתימר בחול. אבל בשבת מיסב ואוכל. ואוכל בשר ושותה יין. ואוכל כל צורכו ושותה כל צורכו. ומזמנין עליו. ואם בירך עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו עונה אחריהן אמן. אמר רבן שמעון בן גמליאל הואיל והתרתי לו את כל אילו חייבהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרת לו חיי עולם לא כל שכן. רבי יודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. נמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין. נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים. כד דמך רבי יסא קביל רבי חייא בר ווה אבילוי ואייכלון בשר ואשקיתון חמר. כד דמך רבי חייא בר אבא קביל רבי שמואל בר רב יצחק אבילוי ואייכלון בשר ואשקיתון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק קביל רבי זעירא אבילוי ואייכלון טלופחין מימר כמה דהוא מנהגא. רבי זעירא מידמך פקיד ומר לא תקבלון עלי יומא הן אבלא למחר מזרחייא. רבי יצחק בריה דרבי [חייא] כתובה מטתיה אונס. ועלון לגביה רבי מנא ורבי יודן והוה חמר טב ואישתון סגין וגחכין. למחר אתון בעיין מיעול גביה. אמר לון רבנן אכן בר נש עביד לחבריה. לא הוינן חסרין אתמל אלא מיקום ומירקוד. תני עשרה כוסות שותין בבית האבל שנים לפני המזון וחמשה בתוך המזון. ושלשה לאחר המזון. אילו שלשה של אחר המזון. אחד לברכת המזון ואחד לגמילות חסדים. ואחד לתנחומי אבילים. וכשמת רבן שמעון בן גמליאל הוסיפו עליהן עוד שלשה אחד לחזן הכנסת ואחד לראש הכנסת ואחד לרבן גמליאל. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרין והולכין גזרו עליהן והחזירום למקומן. כהן מהו שיטמא לכבוד רבו. רבי ינאי זעירא דמך חמוי. הוא הוה חמוי והוא הוה רביה. שאל לרבי יוסי ואסר ליה. שמע רבי אחא ומר יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא חדא מן תרתי לא פלטת לכון. אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין. ואם אין אתם מתאבלין למה נטמאתם. מהו שיטמא כהן לכבוד תורה. רבי יוסי הוה יתיב מתני ואעל מיתא. מן דנפיק ליה לא אמר ליה כלום. ומן דיתיב ליה לא אמר ליה כלום. רבי נחומיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר אבא לא היה עבור תחות כפתה דקיסרין. רבי אמי רבי חזקיה ורבי כהן ורבי יעקב בר אחא הוו מטיילין באילין פלטיותא דציפורי. הגיעו לכיפה ופירש רבי כהן. הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן. אמר לון במה עסקין. אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא לא תימור ליה כלום. אין משום דבאיש ליה דפרש שמטמא לתלמוד תורה לא ידעין. ואין משום דהוה [גוייסן] לא ידעין. תני מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור שנה. להציל שדה מן הגוי ואפילו ליטור יוצא ועורר עליה. ללמוד תורה ולישא אשה. רבי יודה אומר אם יש לו מאיכן ללמוד אל יטמא. רבי יוסי אומר אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה יטמא שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן. אבל אמרו אל יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה. מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים. [גדילה] אחוי דרבי אבא בר כהן אמר קומי רבי יוסי בשם רבי אחא מטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רבי אחא ומר אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר רבי יודה בן פזי בשם רבי אלעזר. כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה. וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. אנא לא אמרית ליה כלום. אייתוניה ואנא אלקוניה. רבי אבהו הוא יתיב מתני בכנישתא מרדתה בקיסרין והוה תמן מיתא. אתת ענתא דנשיאות כפים ולא שאלון ליה. אתת ענתא דמיכלא ושאלון ליה. אמר לון על נשיאות כפים לא שאילתון לי ולמיכלא שאלתון לי. כיון דשמעון כן הוה כל חד וחד שבק גרמיה וערק. אמר רבי ינאי מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק דוקלטיינוס מלכא להכא חמון לרבי חייא בר אבא מיפסע על קיבריה דצור בגין מיחמיניה. רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן מצוה לראות גדולי מלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא. כד דמך רבי יודן נשיאה אכריז רבי ינאי ומר אין כהונה היום. כד דמך רבי יודה נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בכנישתא דגופנה דציפורין וסאביה. כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודה נשיאה שלח רבי חנינה בתר רבי מנא ולא סליק. אמר ליה אם בחייהן אין מטמאין להן כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו. רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן מהו לצאת. אמר ליה אי מפני סכנת דרכים צא. אי משום כבוד אביו ואמו איני יודע. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה. אטרח רבי יוחנן עלוי ומר אם גמרת לצאת תבא בשלום. שמע רבי אלעזר ומר אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים. תני היו שם שתי דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה. אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים. עד כדון בטומאה של דבריהם אפילו טומאה שהיא מדברי תורה. מן מה דמר רבי זעירא גדול הוא כבוד הרבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת. אדא אמרה אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה רבי יוסי גליליא בשם רבי יסא בר חנינא אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת. והא רבי יוחנן שאל לרבי ינאי קומי ערסיה דרבי שמעון בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוה מגיב ליה. נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה. והא רבי ירמיה שאל לרבי זעירא קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק. נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה. כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא שרע בדיבורא אתון בעיין מיזקפניה ואשכחוניה איעני. אמרו ליה מהו כן אמר לון לכן דאתינן על שם והחי יתן אל לבו.