תלמוד ירושלמי ברכות פרק ו הלכה ד

משנה: היו לפניו מינין הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך. וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה. הלכה: רבי יהושע בן לוי אמר מה פליגן רבי יודה ורבנן. כשהיה בדעתו לאכל פת. אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודויי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך. אמר רבי אבא צריך לברך בסוף. אמר רבי יוסי הדא דרבי בא פליגא על דרבי יהושע בן לוי דרבי יהושע בן לוי אמר מה פליגין רבי יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת אבל אם אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך. ומר רבי בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה. דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה רבי ירמיה בשם רבי אמי מברך על תורמוסה. אמר רבי לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא. עד כדון בשיש בדעתו לאכל פת. לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה. רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו. אמר לון ועבדין כדון. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן רבי כהנא בשם רבי אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך. אמר רבי זעירא ויאות. מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת. היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך. תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל.