תלמוד ירושלמי ברכות פרק ז הלכה ג

משנה: כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא אומר ברכו. בעשרה אומר נברך אלהינו. בעשרה והוא אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשר רבוא. במאה אומר נברך ליי אלהינו. במאה והוא אומר ברכו. באלף אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. ברבוא אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות ישב הכרובים על המזון שאכלנו. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים יי ממקור ישראל. אמר רבי עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את יי. רבי ישמעאל אומר ברכו את יי המבורך. הלכה: דלמה. רבי זעירא ורבי יעקב בר אחא ורבי חייא בר בא רבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא כסא ובירך ואמר נברך ולא אמר ברכו. אמר ליה רבי חייא בר בא. ולמה לא אמרת ברכו. אמר ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר. בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. והנוקדנין תופסין אותו על כך. ובאיש לרבי זעירא בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר [בא] נוקדנא. שמואל אמר איני מוציא את עצמי מן הכלל. הותיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו. אמר רבי אבון מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא. מזג ליה כסא. אמר ליה סב בריך. אמר ליה והב דעתך דאת מישתי חורנה. דתני השמש מברך על כל כוס וכוס. ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה. כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן. אמר רבי תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא. במאה אומר כו׳. אמר רבי יוחנן זו דברי רבי יוסי הגלילי אבל דברי חכמים אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא אמר הלכה כמי שאומר אחד עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה. רבי בא ורבי יסא בשם רבי יוחנן נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה. אף עדה שנאמר כאן עשרה. אמר רבי סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים. מה תוך האמור להלן עשרה. אף כאן עשרה. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון כי אם מתוך את יליף לה סגין אינון. אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה. אף כאן עשרה. מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו במקהלת כתיב. אמר רבי עקיבה מה מצינו בבית הכנסת כו׳‏. רבי חייא בר אשי קם מקרי באורייתא ואמר ברכו ולא אמר המבורך. בעון מישתוקיניה אמר להן רב ארפוניה. דנהיג כרבי עקיבה. רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי ובירך לפניה ולאחריה ובעון מישתוקיניה אמר לון רבי חייא בר אשי ארפוניה. דכן אינון נהיגין גבייהו. כתיב ויברך עזרא את יי [האלהים] הגדול. במה הוא גודלו. גודלו בשם המפורש. רב מתנה אמר גודלו בברכה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פינחס משה התקין מטבעה של תפילה האל הגדול הגיבור והנורא. ירמיה אמר האל הגדול הגיבור ולא אמר הנורא. למה אמר הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנאמר נורא אלהים ממקדשך. דניאל אמר האל הגדול והנורא ולא אמר הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו. ולמה אמר הנורא. לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה. האל הגדול הגיבור והנורא. ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו. אמר רבי יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמת ואינן מחניפין לו.