תלמוד ירושלמי ברכות פרק ח הלכה ה

משנה: בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה. ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה. בית שמאי אומרים שברא מאור האש. ובית הלל אומרים בורא מאורי האש. הלכה: בית שמאי אומרים כו׳. תני אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהיא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים בשמים ומאור. ובית הלל אומרים מאור ובשמים. רבי בא ורב יהודה בשם רב הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור. בית שמאי אומרים כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו אומר על הכוס ואחר כך אומר על שמן ערב. בית הלל אומרים שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו אומר על שמן ערב וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל. שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין. והוה רבי זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תרויהון בחדא ידא. אמר ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חוריתא קטעין. וכעס עילוי אבוי. אמר ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש. ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל את מיקל ליה. גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. מניין המשתמש בכהונה מעל. רבי אחא בשם שמואל אמר ואמרה להם אתם קודש ליי והכלים קודש. מה כלים המשתמש בהן מעל. אף המשתמש בכהונה מעל. על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן. על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן. יין מתחדש בכל שנה ושנה. האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר. מהו יימים. רבי יהודה בן סימון אומר המיונס ורבנן אמרין היימיס. חציו סוס וחציו חמור. ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור. גדולות אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה אין בעיתון מיזבון מוליון תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור. מה עשה צבעון וענה. זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם. אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן חכינה והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר. מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה. נשכו כלב שוטה וחיה. שבעטתו פרדה וחיה. ובלבד פירדה לבנה. האש. רבי לוי בשם רבי נזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בלילי שבת ושתים עשרה בשבת. והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר תחת כל השמים ישרהו. למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא. ונתיירא אדם ואמר אלו הוא שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. שמא בא לנשכני ואמר אך חושך ישופני. אמר רבי לוי באותה השעה זימן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני. ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה. רב הונא בשם [רב] רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום.