תלמוד ירושלמי ברכות פרק ט הלכה ה

משנה: חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע. בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. בכל מאדך בכל ממונך. דבר אחר בכל מאדך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו מאד מאד. לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריה. ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי הברכות שהיו במקדש היו מן העולם. ומשקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד. התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר והנה בועז בא מבית לחם. ויאמר לקוצרים יי עמכם. ואומר אל תבוז כי זקנה אמך. עת לעשות ליי הפרו תורתך. רבי נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות ליי. הלכה: רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם ואתה מרום לעולם יי. לעולם ידך על העליונה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה הכל מרננים אחריו. למה ששטף בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא ואתה מרום לעולם יי. לעולם ידך לעליונה. רבי חונא בשם רבי אחא לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך יי אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא. אם חסד אתה עושה עמי אשירה. ואם משפט אתה עושה עמי אשירה. בין כך ובין כך ליי אזמרה. אמר רבי תנחומא בן יהודה באלהים אהלל דבר ביי אהלל דבר. בין על מדת הדין בין על מדת רחמים אהלל דבר. ורבנן אמרין כוס ישועות אשא ובשם יי אקרא צרה ויגון אמצא ובשם יי אקרא בין כך ובין כך ובשם יי אקרא. אמר רבי יודן בן פליה הוא שאיוב אמר יי נתן ויי לקח יהי שם יי מבורך כשנתן ברחמים נתן. וכשלקח ברחמים לקח. ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בברייה. וכשלקח נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר ויי הוא ובית דינו. בניין אב שבכולם ויי דיבר עליך רעה. עשה מאהבה ועשה מיראה. עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא. ואין ירא מבעט. שבעה פרושין הן פרוש שיכמי. ופרוש ניקפי. ופרוש קיזאי פרוש מה הנכייה. פרוש אדע חובתי ואעשנה. פרוש יראה. פרוש אהבה. פרוש שיכמי. טעין מצוותא על כיתפא. פרוש ניקפי. אקיף לי ואנא עביד מצוה. פרוש קיזאי. עבד חדא חובה וחדא מצוה [ומקזז] חדא בחדא. פרוש מה הנכייה. מאן דאית לי מהנא מנכי עבד מצוה. פרוש אדע חובתי ואעשנה. הי דא חובתה עבדית דאעביד מצוה כוותה. פרוש יראה כאיוב. פרוש אהבה כאברהם. אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם. אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמר רבי אחא [והפשיר] אלא וכרות עמו הברית (והחסד וגומר). אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו. מאי טעמא ולבי חלל בקרבי. רבי עקיבה הוה קיים מיתדין קומי טונוסרופוס הרשע. ואתת ענתה דקרית שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך. אמר ליה סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את. אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא. לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה. והייתי מצטער ואומר. אימתי יבואו שלשתן לידי. ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. רחמתיה בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי. וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי. לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו. נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה מה הוא ההן דכתיב את יי אלהיך תירא. אמר ליה אותו ואת תורתו. תני המטיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון. המיסך את רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא דאמר מתניתא מן הצופים ולפנים. רבי עקיבה אומר בכל מקום. ובלבד מקום שאין שם כותל. תני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין. רבי יהודה אומר בשעת המקדש. רבי יוסי אומר מן הצופים ולפנים. רבי עקיבה אומר בכל מקום. ובלבד במקום שאין בו כותל. אמר רבי עקיבה נכנסתי אחרי רבי יהושע לראות המעשה. אמרו לו מה ראיתה. אמר להן ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב ולא פירע עד שישב. ולא ישב עד ששיפשף. ולא קינח בימין אלא בשמאל. אף שמעון בן עזאי היה אומר כן. נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמרו לו מה ראיתה וכו׳. תני לא יכנס אדם בהר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים. רבי יוסי בר יהודה אומר הרי הוא ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. אמר לפני ליחה סרוחה כן. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא. ורקיקה מקל וחומר. מה אם נעילה שהיא של כבוד את אומר אסור. רקיקה שהיא של ביזיון לא כל שכן. תני לא היו עונין אמן בבית המקדש. מה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש תלמוד לומר קומו ברכו את יי וגומר. מנין על כל ברכה וברכה תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן והסכים בית דין שלמעלן עמהן. ואילו הן חרמה של יריחו. ומגילת אסתר. ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו. חטא ישראל. ולא יהושע גזר. אלא מלמד שהסכימו בית דין שלמעלה עמהן. מגילת אסתר. קיימו וקיבלו וגומר. רב אמר וקבל כתיב מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם. והנה בועז בא מבית לחם. ומנין שהסכימו בית דין שלמעלה עמהן. תלמוד לומר וירא אליו מלאך יי ויאמר אליו יי עמך גבור החיל. רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי אף המעשרות שנאמר הביאו את כל המעשר וגו׳. מהו עד בלי דיי. רבי יוסי בר שמעון בר בא בשם רבי יוחנן דבר שאי אפשר לו לומר דיי הוא ברכה. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי בשם רב עד שייבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות. אל תבוז כי זקנה אמך. אמר רבי יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבזה עליהן. מה טעמא ואל תבוז כי זקנה אמך. אמר רבי זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. הדא היא דכתיב ועלה האיש ההוא מעירו וגומר. עת לעשות ליי הפרו תורתך. רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות ליי. רבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית. מה טעמא הפרו תורתך עת לעשות ליי. תני רבי שמעון בן יוחי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם. מה טעמא הפרו תורתך עת לעשות ליי. הלל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין בדר. ובשעה דמבדרין כנוש. וכן היה הלל אומר אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמיחין בה בדר. ואם לאו כנוש. אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום. כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאוריתא טבין. כל כדבייא טבין וכדבייא דאוריתא בישין. אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני יומים אעזבך. לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש. כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו. כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר. תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם מישראל שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מילה בבשרו ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך. וכן הוא אומר חונה מלאך יי סביב ליריאיו ויחלצם. נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום. אמר אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו. התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם וכל בנייך למודי יי ורב שלום בנייך.