תלמוד ירושלמי גיטין פרק א הלכה ב

משנה: רבי יהודה אומר מרקם ולמזרח ורקם כמזרח. מאשקלון ולדרום ואשקלון כדרום מעכו ולצפון ועכו כצפון. רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין. הלכה: רבי יהודה אומר. מרקם ולמזרח כול׳. רבי יוחנן אמר לצפורייא. אתון אמרין בשם רבי יוחנן. אף המביא מבבל לכאן אינו צריך לומר. בפניי נכתב ובפניי נחתם. ואני אומר שהוא צריך. דהיא מתניתא. רבי יהודה אומר. מרקם ולמזרח ורקם כמזרח. ואפילו תימר. חלוקין על רבי יהודה שאין רקם כמזרח. שמא מבבל לכאן. רב אמר. עשינו עצמינו כארץ ישראל לגיטין. ושמואל אמר. אפילו משכונה לשכונה. בעא קומי מיחזור ביה. אמר ליה כהנא. ומה נעשה לראשונות שנישאו. אמר ליה. ומה בידך. דהוא סבר כהדא דרבי דתני. המביא גט ממדינת הים לא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו. תצא בשלשה עשר דבר. דברי רבי. אבל חכמים לא הודו לדבר. הכל מודין שאם בא ועירר עררו בטל. עד כדון בשעירר משנישאת. עירר עד שלא נישאת ונישאת. נישמעינה מן הדא. מעשה באחד שהביא את הגט לפני רבי ישמעאל. אמר ליה. מניין את. אמר ליה. מכפר סמיי שבתחום עכו. אמר ליה. אף את צריך לומר. בפניי נכתב ובפניי נחתם. ואל תזקק לעדים. וכשיצא אמר לו רבי אילעאי. רבי. והלא כפר סמיי מארץ ישראל היא קרובה לציפורין יותר מעכו. אמר ליה. הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא. מהו הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא. אמר רבי זעירא. שאם בא ועירר עררו בטל. אילו המביא מארץ ישראל לארץ ישראל שמא האו צריך לומר. בפניי נכתב ובפניי נתחתם. הוי לא שנייה. הוא ערר משנישאת הוא ערר עד שלא נישאת ונישאת. רבי יעקב בר אדא בר עתליי בשם רבי לעזר. הלכה כרבי מאיר בגיטין. והוה רבי זעירא מסתכל ביה. אמר ליה. למה את מסתכל בי. דיתמר הלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין. סברין מימר ביחיד אצל יחיד. אבל ביחיד אצל חכמים לא. והכא אפילו יחיד אצל חכמים. רבי חייא רבי בא אמר. המוכר עבדו לעכו יצא לחירות. רבי ישמעאל אבוה דרבי יודן בעי. ואפילו מעכו לעכו. ואתייא כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אמי. מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפין. עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ. רבי הוה בעכו. חמתון אכלון פיתא נקייא. אמר לון. מה אתון לתין. אמרו ליה. תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאינן מכשירין. ואנן שלקין ביעין ולתין במיהון. סברין מימר מי שלק שלבצים. ולא אמר אלא שלביצים עצמן. אמר רבי יעקב בר אידי. מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורייה. רבי חונה בשם רבי חונה אמר. תלמיד שהורה אפילו כהלכה אין הורייתו הורייה. תני. תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מיתה. תני בשם רבי אליעזר. לא מת נדב ואביהוא אלא על ידי שהורו הלכה לפני משה רבן. מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבו רבי אליעזר. אמר לאימא שלום אשתו. אינו מוציא שבתו. ולא יצאת שבתו עד שמת. אמרו לו תלמידיו. רבי נביא אתה. אמר להן. לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי. אלא כך אני מקובל שכל תלמיד מורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. תני אסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל. ומה טעם. ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב. וכמה הן. שנים עשר מיל כמחנה ישראל. כהדא רבי תנחום בר ירמיה הוה בחפר. והוון שאלון ליה והוא מורה. אמרין ליה. ולא כן אולפן רבי שאסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל. והא רבי מנא רבך יתיב בציפורין. אמר לון ייתי עלי דלא ידעית. מן ההיא שעתא לא אורי. רבי הוה בעכו. חמא חד בר נש מכיפתא ולעיל. אמר ליה. לית את בריה דפלן כהנא ולא הוה אבוך כהן. אמר ליה. עיניו שלאבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל אותו האיש. עיירות שבתחום ציפורין הסמוכות לעכו. עיירות שבתחום עכו הסמוכות לציפורין. מה את עבד לון. כעכו. כציפורין.