תלמוד ירושלמי גיטין פרק ב הלכה ג

משנה: בכל כותבין בדיו בסיקרא ובקומוס ובקלקנתום ובכל דבר שהוא רושם. אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא. על הכל כותבין על העלה שלזית ועל הקרן שלפרה ונותנין לה את הפרה. ועל היד שלעבד ונותנין לה את העבד. רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים אף לא על האוכלין. הלכה: בכל כותבין כול׳. וכתב לא חקק. וכתב לא מטיף. כתב לא השופך. כתב לא חוקק. אית תניי תני. אפילו חוקק. אמר רב חסדא. מאן דאמר. לא חוקק. בפולט מקום הכתב. כגון הדין דינרא. מאן דאמר. אפילו חוקק. כגון הדין פינקסא. כתב לא המטיף. רבי יודן בר שלום ורבי מתניה. חד אמר. שלא עירב את הנקודות. וחרנה אמר. אפילו עירב את הנקודות. כתב לא השופך. אמר רבי חייה בר בא. אילין בני מדינחא ערימין סגין. וכד חד מינהון בעי משלחה כתב מסטירין לחבריה הוא כתב במי מילין. והך דמקבל כתביה שפיך דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. תמן תנינן. כתב על גבי כתב פטור. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרויהו. והוא שכתב דיו על גבי דיו וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב. רבי יצחק בר משרשיא בשם רבנין דתמן. חייב שתים. משום מוחק ומשום כותב. עדים שאינן יודעין לחתום. ריש לקיש אמר. רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא. בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר ליה רבי יוחנן. מפני שאינן עסוקין בהילכות שבת אנו מתירין את אשת איש. אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן וחותמין. ולא כתב ידו שלראשון הוא. אלא מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא בעי. ולמה לינן אמרין. רושם לפניהן במים. אם בא ועירר עררו קיים. הקורע על העור כתבנית כתב כשר. הרושם על העור כתבנית כתב פסול. הרי זה גיטיך על מנת שתתנהו לי. פסול. על מנת שתחזירהו לי. כשר. ולא דא היא קדמייתא. אמר רבי יוסי. לכשתדיני. אמר רבי יוסי בירבי בון. לכשתזכה בו ובמצוותו תחזירהו לי. כהדא תרונגא הוון מצפצפין תמן. והוה רב נחמן בר יעקב יהב תרנגא מתנה לבריה ואמר ליה. לכשתזכה בו ובמצוותו תחזירהו לי. רבי ירמיה בעי. כתבו על כוס שלזהב ואמר לה. מקום הכתב שליך ובין השיטים שלי. ויש כתב. עור הנקרע הרי כשר. נתקרע הרי זה פסול. בשלא נתקרע כקרע בית דין. אבל נקרע כקרע בית דין. אי זהו קרע שלבית דין. בין כתב לעדים. על העלה שלזית. ולא כמקורע הוא. אמר רבי זעירא. תנא בינה שילוח. אפילו כותב. אני פלוני מגרש את אשתי. כשר. ואתייא כיי דמר רבי אילא. אם פירש פסול. ואם לא פירש כשר. על הקרן שלפרה. מתניתא כשאמר לה. הרי גיטיך. אבל אם אמר לה. הרי גיטיך והשאר לכתובתיך. נתקבלה גיטה וכתובתה כאחת. אמר לה. הרי גיטיך וכתובתך כאחת. רבי זעירא בעי קומי רבי מנא. מסר לה במוסירה מהו. מידת הדין את אמר נקנה המקח. והכא את אמר הכין. או שנייא היא. דכתיב ונתן בידה. עד שיהא כולו בידה. ומה טעמא דרבי יוסי הגלילי. ספר. מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים. מה ספר שאינו אוכל אף כל דבר שאינו אוכל. מה טעמא דרבנין. ספר. מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש. על דעתיה דרבי יוסי הגלילי ידות האוכלין כאוכלין. נישמעינה מן הדא. כתבו על קרן צבי גרדו וחתמו ונתנו לה כשר. מפני שגרדו ואחר כך חתמו. הא אם חתמו ואחר כך גרדו לא. רבי בא בשם רבי מיישא. והוא שכתב על זכרותו שלקרן. אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא וכשר. רבי יונה בעי. אף להכשר זרעים כן. חשב שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלים. תמן אמר רבי יוסי הגלילי. ספר. מה ספר מיוחד דבר שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים. והכא הוא אומר אכן. או שנייה הוא. דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. מעתה אפילו חישב שירדו לבורות שיחין ומערות. שנייה היא הכא. דכתיב כלי.