תלמוד ירושלמי גיטין פרק ג הלכה א

משנה: כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול. כיצד היה עובר בשוק ושמע קול הסופרים מקרים איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני. ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול מלגרש בו. יותר מיכן כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול מלגרש בו. יותר מיכן יש לו שתי נשים ושמותיהן שוין כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. יותר מיכן אמר לליבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול מלגרש בו. הלכה: כל גט שנכתב שלא לשם אשה כול׳. מהו מקרין. מלמדי תינוקות. מהו יותר מיכן. תמן לא נכתב לשם גט. ברם הכא נכתב לשם גט. מהו יותר מיכן. תמן (תנינן) לא נכתב לא לשמו ולא לשמה. ברם הכא נכתב לשמו ולא נכתב לשמה. מהו יתר מכאן. תמן לא נכתב לשמו ולא נכתב לשמה. ברם הכא נכתב לשמו ולשמה אלא שלא היה לה כרות לשמה משעה ראשונה. רב אמר. כולהם אינן פסולין חוץ מן האחרון שהוא פסול. איסי אמר. כולן פסולין חוץ מן הראשון שאינו פסול. רבי בא בר חיננא אמר. כולן פסולין. מילתיה דריש לקיש אמרה. כולן פסולין. דריש לקיש אמר. כתב תרפו בטופס פסול. מילתיה דרבי יוחנן אמרה. כולן אינן פסולין. דרבי יוחנן אמר. כתב תרפו בטופס כשר. מילתיה דרבי אלעזר אמרה. כולן אינן פסולין. רבי אלעזר שאל. כתב קידושין שכתבו שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין. מן מה דצריכין לה בגיטין שאינן פסולין לפום כן שאל לה בקידושין. אין תימר. צריכין לה בגיטין. לא ישאלינה בקידושין. מה אם גיטין על ידי שהוא צריך לשמה וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין. קידושין שאינו צריך לשמה וכתב שלא לשמה אינו דין שיתפסו בה קידושין. ותהא פשיטא ליה הא. כן הוא פשיטא ליה. הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין. מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת. רבי לעזר בר יוסי בעא קומי רבי יוסי. הדא דתימר. גט אחד פסול בשתי נשים. ודכוותה והן שני גיטין פסולין בשתי נשים. אמר ליה. בעו. אמר ליה. והתנינן שני גיטין ששילחו שנים ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהן לזו. תמן זה כרות לשמה וזה כרות לשמה. תערובת היא שגרמה. ברם הכא לא זו כרות לשמה ולא זו כרות לשמה. מכיון שנתנו לה יעשה כמו שהיה כרות לשמה משעה ראשונה. רבי יוסי בשם דרבי ביבון. דרבי שמעון היא דתני. אמר לאומן עשה לו שני זוגין. אחד לקרקע ואחד לבהמה. עשה לו שני מחצלות. אחת לישיבה ואחת לאוהלים. עשה לו שני סדינין. אחד לשכיבה ואחד לעורות. עד שיפרישם בטהרה. רבי שמעון מטהר עד שיפרישם בטומאה. כמה דהוא אמר תמן. עד שיהא כלי משעה ראשונה. כך הוא אמר. עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה. רבי חנניה בשם רבי ביבון בר חייה. אמר רבי יוחנן ותני כן. כל התנאים פוסלין בגט. דברי רבי. וחכמים אומרים. את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב. ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב. הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני. הואיל והוא פוסל בפה פוסל בכתב. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב. אמר רבי יודן. מה פליגין. בשביטל תנאו. אבל אם לא ביטל תנאו אף רבי מודה. הרי הוא אמר. כל התנאין שהתנינו בגיטין דלא כרבי. אמר רבי חיננא. תמן בכותב על מנת כן. ברם הכא בנותן על מנת כן. רבי עזרא בעא קומי רבי מנא. הדא אמרה אין תופשין כרבי. אמר ליה. מן את בעי. מן רבי. כרבי יודה. דרבי יודה פוסל בטופסין. ריש לקיש אמר. כל התנאין פוסלין בגט. דברי הכל. אתא עובדא קומי רבי ירמיה ועבד כריש לקיש. אמר ליה רבי יוסי. שבקין רבי יוחנן ועבדין כריש לקיש. אמר ליה. הוריותיה דרבי יוחנן הורייה והורייתא דריש לקיש לאו הורייה. אמר רבי יעקב בר אחא. לא ריש לקיש פליג על רבי יוחנן אלא מתניתא שמע ועמד עליה. אמר רבי יוסי בירבי בון. לא דריש לקיש מתריס לקבל רבי יוחנן בגין דאיתפלגי עלה אלא בגין מפקין עובד מיניה. כד שמע מתניתא הוא סמך עליה. כד דלא שמע מתניתא הוא מבטל דעתיה מקומי דעתיה דרבי יוחנן.