תלמוד ירושלמי גיטין פרק ג הלכה ב

משנה: הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן. שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלווה ומקום המעות ומקום הזמן. שטרי מקח וממכר צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה. רבי יהודה פוסל בכולן. רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה. הלכה: הכותב טופסי גיטין כול׳. רבי יוחנן אמר. כתב תרפו בטופס כשר. ריש לקיש אמר. כתב תרפו בטופס פסול. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה והזמן. פתר לה ותורפו עמו. וקשיא על דרבי יוחנן. אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין. רבי ירמיה בשם רבי זעירה. מפסולו את למד הכשירו. אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול. ודכוותה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר. רבי יוסי שאל לרבי ירמיה. הגע עצמך שזיווג. אמר ליה. כן אמר ליה רבי זעירא רבו. מכיון שאינו מצוי לזויג אפילו זיווג כמי שלא זיווג. וקשיא על ריש לקיש. אם בשלא כתב בטופס תורפו בדא רבי יודה פוסל. רבי יוסי ברבי זעירא. לעניין אחר עבד לה רבי יודה. ותייא כיי דמר שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. חלק מקום שני שיטין לעניין אחד אפילו כל שהוא פסול. מהו מפני התקנה. רבי שבתי בשם חזקיה. מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש. רבי שמואל בר רב יצחק שאל לרבי חייה בר בא. כשר ואת אמר אכן. אין תימר פסול ויאות. מאי כדון. אמר רבי אבון. מפני תקנת הליבלר. כדי שיהו חייו מצויין לו. רבי זעירא רב הונא בשם רב. הלכה כרבי יודה בגיטין וכרבי אליעזר בשטרות. נאמר הלכה כרבי אליעזר. רבי בא בשם רב. הלכה כרבי ליעזר בגיטין וכרבי יהודה בשטרות. נאמר הלכה כרבי יהודה. אלא בגין דרב ושמואל תרוייהו אמרין. הלכה כרבי לעזר. ולא תיסבר מימר אף הכא כן. צרך מימר. הלכה כרבי יהודה בגיטין וכרבי אלעזר בשטרות.