תלמוד ירושלמי גיטין פרק ד הלכה ו

משנה: המוכר את עבדו לגוים או לחוצה לארץ יצא בן חורין. אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם. ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויים. ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הגויים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם. הלכה: המוכר את עבדו לגוים כול׳. לגוי אפילו בארץ ישראל. מי משחררו. רבו ראשון נותן דמיו והשיני משחררו. ובחוצה לארץ אפילו ישראל. נימר. אם ידע רבו השני שניהן נותנין את דמיו. ואם לאו הראשון נותן את דמיו והשני משחררו. אני פלוני בן פלוני מוכר את עבדי פלוני אנטיוכי. יצא לחירות. משהוא בלוד לא יצא לחירות. תני. יוצא עבד עם רבו בחוצה לארץ. לפיכך אם מכרו לשם מכור. בא מחוצה לארץ על מנת לחזור כופין אותו למחר לחזור. על מנת שלא לחזור אין כופין אותו לחזור. ברח מחוצה לארץ רשאי להחזירו. ברח מארץ לחוצה לארץ. רבי יאשיה בשם רבי חייה רבא אמר. מותר. רבי הושעיה רבה אמר. מותר. רבי מרינוס בריה דרבי הושעיה רבה אמר. אסור. אמר רבי זעירא. לא פליגין. מאן דאמר מותר. בלמוד לברוח לשם. ומאן דאמר אסור. בשאינו למוד לברוח לשם. אמר רבי יוסי. ולא פליגין. מאן דאמר מותר. ביכול להביאו משם. ומאן דאמר אסור. בשאינו יכול להביאו משם. ניתני. ואם התנה עמו מותר. עד כדון בגדולים. בקטנים. ניתני עם רבהון. עד כדון בשהיה רבו ישראל. היה רבו גוי. רבי טבלא זבין עבדיה ומתני עם רבהון. רבי יצחק דהבן הוון ליה עבדיה ערקין לבנותהון. אתא שאל לרבי אימי ואורי ליה. אוני אסור. אנטריס שרי. אפרכורים צריכא. אמתיה דרבי אבא בר אדא ערקת לקליסייא. אתא שאל לרבי מנא והורי ליה כרבי אימי. אוני אסיר. אנטריס שרי. אפרכורים צריכה. אין פודין את השבויין יותר מדמיהן מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין. דלא יהוון קטרינון. ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. תני. גוי מוכר ספרים תפילין ומזוזות אסור ליקח ממנו. והא תני. מעשה בגוי אחד בצידן שהיה מוכר תפילין ומזוזות. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו. מותר ליקח ממנו. רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינה. בגוי שחזר לסורו הוה.