תלמוד ירושלמי גיטין פרק ד הלכה ז

משנה: המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר. רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו הרבים לא יחזיר ושלא ידעו בו הרבים יחזיר. רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר. אמר רבי אלעזר לא אסרו זה אלא מפני זה. אמר רבי יוסי בר יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשך וגרשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם. הלכה: המוציא את אשתו משום שם רע כול׳. ותני. מפני מה אמרו חכמים. המוציא משום שם רע לא יחזיר. שהרי המוציא את אשתו משום שם רע והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים. לאחר זמן נמצאו הדברים בדאים. אמר. אילו הייתי יודע שהדברים בדאים אילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל ובניה ממזירין. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תני. מפני מה אמרו. המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר. שהרי המוציא את אשתו משום נדר והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו ונמצא נדר בטל. אמר. אילו הייתי יודע שהיה הנדר בטל אילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל והוולד ממזר. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. אמר רבי זעירה. תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה. שהרי נדר שאינו צריך חקירת חכם היה. אמר רבי זעירה. תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה. שהרי נדר שלא ידעו בו רבים היה. אמר רבי לעזר. לא אסרו זה אלא מפני זה. בדין היה שאפילו נדר שהוא צריך חקירת חכם יחזיר. שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו. מפני מה אסרו נדר שאין צריך חקירת חכם. מפני נדר שצריך חקירת חכם.