תלמוד ירושלמי גיטין פרק ה הלכה ז

משנה: לא היה סיקריקין ביהודה בהרוגי המלחמה. מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סיקריקין. כיצד. לקח מסיקריקין וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל. מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקין מקחו קיים. לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים. זו משנה ראשונה. בית דין שלאחריהן אמרו נותן לבעלים רביע. אימתי. בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם. רבי יהושע הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני הסיקריקין שנים עשר חודש כל הקודם ליקח יקח ונותן לבעלים רביע. הלכה: לא היה סיקריקון ביהודה כול׳. בראשונה גזרו שמד על יהודה. שכן מסורת בידם מאבותם. יהודה הרג את עשו. דכתיב ידך בעורף אויביך. והיו הולכין ומשעבדין בהן ונוטלין שדותיהן ומוכרין אותן לאחרים. והיו בעלי בתים באין וטורפין והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון. נמנעו מליקח. התקינו שלא יהא סיקריקון ביהודה. במה דברים אמורים. בהרוגי המלחמה לפני המלחמה. אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה והילך אין בהן משום סיקריקון. והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן. תיפתר שבא סיקריקון וגזל וחמס. לא הספיק לכתוב תרפו עד שיבוא סיקריקון לכל העולם. שלא תהא הלכה למחצה. גליל לעולם יש בו משום סיקריקון. המטלטלין אין בהן משום סיקריקון. תני. חכירי בתי אבות אין בהן משום סיקריקון. היורד משם חוב ומשם אנפרות אין בהן משום סיקריקון. אנפרות עצמה ממתנת לבעלים שנים עשר חודש. אמר רבי יודה בן פזי. מכריזין והולכין ארבע שבתות לאחר שנים עשר חודש. פתר לה תרין פתרין. נסבה מן חכור וייבה לחכור. אתא בעי מיטרוף. אמר ליה. ולאו חכור את. שבוק לי. ומה דאת גזי גזי. נסבה מבעל הבית וייבה לחכור. אתא בעי מיטרוף. אמר ליה. מה הנייה לך דאת מסיבנא מיניה והוא מנסבא מינך. אלא מה דאית לי בחיילי אנא יהיב לך. עד כדון בשני שטרות. היה שטר אחד. רבי זעירא ורבי אילא תריהון אמרין. כל שכן מקחו בטל. והוא שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש. רבי חנינה ורבי ביבון תריהון אמרין. כל שכן מקחו קיים. והוא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה. ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש. לאכילת פירות. רבי חזקיה בשם רבי אחא. וכיני. מכר לראשון וחתמה לשיני לשלישי וחתמה גובה מן האחרון. לא הספיק גובה משלפניו. לא הספיק גובה משלפני פניו. עלה אמר רב. בנכסים שהכניסה לו בכתובתה. אבל נכסים שהכניסה לו פרה פרנון גובה מאי זה שתרצה. חרש רומז ונרמז. הן אומרים. בידינו ליקח. והלוקח אומר. לאו. אמר רבי יוסי. לעולם השדה בחזקת הבעלים. שהמוציא מחבירו עליו הראייה. רב אמר. אנא הוינא ממיניינא. ולאו שנייא היא. הוא רביע קרקע הוא רביע מעות. אמר רבי יוסי בירבי בון. קרקע דינר אגרמא רביע מעות סרימיסין.