תלמוד ירושלמי גיטין פרק ה הלכה ט

משנה: אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום. כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום. מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום. מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום. רבי יוסי אומר גזל גמור. מצודות חיה ועופות ודגים יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום. רבי יוסי אומר גזל גמור. המנקף בראש הזית גזל מפני דרכי שלום. רבי יוסי אומר גזל גמור. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט ובשכחה ובפיאה מפני דרכי שלום. הלכה: אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כול׳. מילתיה דרבי שמעון בן יוחי אמר שהוא מדברי תורה. דתני רבי שמעון בן יוחי. ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו‘. ואחר כך ואל כל זקני ישראל. מילתיה דרבי יהושע בן לוי שהוא מדבריהן. דאמר רבי יהושע. מיימיי לא בירכתי לפני כהן ולא הינחתי לברך ישראל לפניו. מילתיה דרבי חנינה אומר שהיא מדבריהן. דמר רבי חנינה. עיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום. רבי אחא ורבי תנחום בר חייה בשם רבי שמלאי. עיר שכולה כהנים כולן נושאין את כפיהן. ולמי הן מברכין. לאחיהן שבצפון ושבדרום. ומי עונה אחריהן. הנשים והקטנים. תני אביי בר בנימן. עם העומד אחרי הכהנים אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים. אמר רבי חייה בר בא. אפילו חומה שלברזל אינה מפסקת. העומדין מן הצדדין. נישמעינה מן הדא. נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו. הזייתו פסולה. לפניו והזה על הצדדין הזייתו כשירה. הדא אמרה. העומד מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא. וצריך שיהא החזן ישראל. אמר רב חסדא. אם היה כהן אחד. אומר. כהן. לשנים. אומר כהנים. ורב הונא אמר. אפילו לאחד אומר. כהנים. שאינו קורא אלא השבט. שלא תאמר. אי איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו. אמר הקדוש ברוך הוא. ומי מברכך. לא אני מברכך. שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. מערבין בבית ישן. אמר רבי אבין. ובדיור ישן היא מתניתא. בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון. והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו. שמואל אמר. אפילו מן הצד. תמן אמרין. דרחיק וניחא למישתי קדים ליה דקריב וקשה למישתי. על דעתין דרבנן דתמן ניחא. תמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב. כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו. המוציא בידו כמוציא לאישפה. אגוז ונוטלו צרור וזורקו גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור. זוכה לעצמו אבל לא לאחרים. רב הונא אמר. כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים. הכל מודין שאין מתנתו מתנה. שנאמר כי יתן איש. מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה. דברי חכמים. רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן. לעולם אין גזילו מחזר עד שיביא שתי שערות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הדא דאת אמרת להוציא ממנו בדין. אבל לקרבן ולשבועה כל עמא מודה. עד שתביא שתי שערות. ברם כרבנן דהכא. רבי יוסה בעי. מעתה אף לעצמו לא יזכה. שנאמר איש אל רעהו עד שיהא כרעהו. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק. וירדו לה בשיטת הפעוטות. דתנינן תמן. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. והא תנינן תמן. אבל אינו מזכה להן לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. רבנין דקיסרין אמרין. כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת. מצודות חיה ועופות כול׳. הדא דאת אמר באילין רברבתא. אבל באילין דקיקתא כמאן דאינון בגו בייתיה. העני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. רבי יוסי אומר גזל גמור. הדא דאת אמר בדארעא. אבל הלוקח ביד זכתה לו ידו. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט ובשכחה ובפיאה מפני דרכי שלום. תני. עיר שיש בה גוים וישראל. מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל. וגובין משלגוים ומשלישראל. ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל. ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל. וקוברין מיתי גוים ומיתי ישראל. ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל. ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי שאל לרבי אימי. יום משתה שלגוים מהו. וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום. אמר ליה רבי אבא. והתני רבי חייה יום משתה שלגוים אסור. אמר רבי אימי. אילמלא רבי אבא כבר היינו באין להתיר עבודה זרה שלהן. וברוך שהבדילנו מהן.