תלמוד ירושלמי גיטין פרק ה הלכה י

משנה: משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה ריחיים ותנור. אבל לא תבור ולא תטחון עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל מים לא תגע בה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקים ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. הלכה: משאלת אשה לחבירתה כול׳. רבי זעירא בעי קומי רבי מנא. מתניתא בסתם. הא בפירושא לא. אמר ליה. וסתמו לאו כפירוש הוא. אמר ליה. אני אומר נפה לספור בה מעות. כברה לכבור בה חול. ריחים לטחון בה סממנין. תנור להטמין בו אונין שלפשתן. רבי פינחס בעי. במה קנסו. במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין. מה נפיק מביניהון. ראו אותו לוקח מן הסירקי. אסור. ואין תימר במקום שזורעין ואוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר. רבי יוסי בירבי חנינה בעי. על כל פירקא איתמר או על הדא הילכתא איתמר. רבנין דקיסרין בשם רבי יהודה בן טיטס. מן מה דתנינן בגיטין אלא הדא אמרה הדא הילכתא. על הדא הילכתא איתמר. תמן תנינן נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ואין עורכין עמו. ותני עלה. לא בוררין ולא טוחנין עמו. והכא הוא אומר אכן. אמר רבי אילא. כאן לחולין כאן לתרומה. והתנינן נחתום. אית למימר נחתום בתרומה. חברייא אמרי. כאן בלותת כאן בשאינו לותת. מתניתא מסייעא לחברייא. אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה. רבי חייה ורבי אימי חד אמר חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא. וחרנה אמר. יישר. מאן דאמר. חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא. מה שואלין בשלומן שלישראל. יישר. ומאן דאמר לגוי יישר. דלמא רבי חיננא בר פפא ורבי שמואל בר נחמן עברין על חד מחורשי שביעית. אמר ליה רבי שמואל בר נחמן. ישראל את. אמר ליה רבי חיננא בר פפא. לא כן אלפן רבי. ולא אמרו העוברים ברכת יי עליכם. אילו אומות העולם שהן כלין ועוברין מן העולם. לא אמרו לישראל ברכת יי עליכם. מה ישראל אומרין להן. ברכנו אתכם בשם יי. לא דייכם שכל ברכות שבאות לעולם בזכותינו הן באות. ולא דייכם שאין אתם אומרים לנו בואו וטלו מן הברכות הללו. אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיונות וגולגליות וארנוניות.