תלמוד ירושלמי גיטין פרק ו הלכה ב

משנה: האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים. שנים שאומרים בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קיבלה וקרעה אפילו הן הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן. נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. רבי יהודה אומר אין שתי ידיים זוכות כאחת אלא אביה מקבל גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמר את גיטה אינה יכולה להתגרש. קטנה שאמרה. התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. לפיכך אם רצה הבעל להחזיר יחזיר שאין הקטן עושה שליח. ואם אמר לו אביה. צא והתקבל לבתי גיטה. אם רצה להחזיר לא יחזיר. הלכה: האשה שאמרה התקבל לי גיטי כול׳. שנים שאמרו. בפנינו אמרה. ושנים שאמרו. בפנינו קיבל וקרע. והוא מודה. יצטרף השליח. תיפתר שהיה קרוב. הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח. נערה מאורסה היא ואביה מקבלין גיטה. ריש לקיש אמר. כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין. אמר רבי יוחנן. הכל מודין בקידושין שאמה מקדשה ולא היא. מודה ריש לקיש בנישואין. לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה. על דעתיה דרבי יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינו עושה שליח. על דעתיה דריש לקיש יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן. קטנה שאמרה. התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. פתר ביתומה. והא תנינן. אם אמר לו אביה. צא והתקבל לבתי גיטה. אם רצה להחזיר לא יחזיר. פתר לה לצדדין היא מתניתה. רישא ביתומה וסיפא בשיש לה אב. מתניתא פליגא על ריש לקיש. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. פתר לה כרבי יהודה. דרבי יהודה אמר. אין שתי ידים זוכות כאחת. דאמר רבי יוסי. חד רב נפק מבית וועדא אמר. נפק עובדא כרבי יוחנן. וסמכין עלוי. לא הוה צריכה מיסמוך עלוי אלא דהות מן ימא לטיגני. חברייא אמרין. בחצר ובארבע אמות פליגין. רבי יוחנן אמר. יש לה חצר ויש לה ארבע אמות. ריש לקיש אמר. אין לה חצר ואין לה ארבע אמות. רבי אלעזר אמר. בחצר פליגין ואין לה ארבע אמות. מי אמר רבי יוחנן בפשוט ידים. רבי אלעזר שאל. חצירו שלשליח מהו שתיעשה כידו. נישאת היא לא אביה. קטנה אביה לא היא. ניסית בין היא בין אביה. אם יש בה דעת היא לא אביה. אי זו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש. אמר רבי יוחנן. כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן.