תלמוד ירושלמי גיטין פרק ו הלכה א

משנה: האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר. האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר. לפיכך אם אמר לו הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף האומרת טול לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר. הלכה: האומר התקבל גט זה לאשתי כול׳. בכל אתר את אמר. התקבל כזכה. הכא את אמר. התקבל כהולך. שנייה היא שזכין לו לאדם שלא בפניו. התיב רבי שמי. הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש. אני אומר. שמא חזרה בה. הא תנינן. היא עצמה מביאה את גיטה. חש לומר שמא חזרה בה. תמן היא חבה לעצמה. ברם הכא חוב לה. רב נחמן בר יעקב אמר. אמרה. הבא לי גיטי. והלך ואמר לו. אשתך אמרה. התקבל לי גיטי. אף על פי שהגיע לידה אינו גט. שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת. והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. התיב רבי הונא בר חייה. והא דתנינן. האשה שאמרה. התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט. שהיא סבורה שהיא מתגרשת מדעת השליח. והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. ביודע הלכה לומר. התקבל וזכה כהולך. והתנינן. קטנה שאמרה. התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט. שהיא סבורה שמא לדעת השליח היא מתגרשת. והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. ביודע שאין הקטן עושה שליח. רב הונא בשם רב. אין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחה שלבעלה. שמואל שמעה מיניה ולעתה בתרי ארבעים זימני. רבי זעירא בעי. עד כדון בשאמרה. הבא לי. ואמרה לו. התקבל לי. אמרה. התקבל לי. והוא אמר לו. הבא לי. אשכח תני על תרויהן. הרי זה גט ואם רצה להחזיר לא יחזיר. והא תנינן. ונתן בידה. אין לי אלא בידה. מניין ביד שלוחו ביד שלוחה משלוחו לשלוחה משלוחה לשלוחו מניין. תלמוד לומר ונתן ונתן. מה תני אי איפשי. רבי. דתני. אמרה. הבא לי גיטי. והלך ואמר לו. אשתך אמרה. התקבל לי גיטי. הוליכו לה ונתנו לה זכה לה ונתקבל לה. אם רצה להחזיר לא יחזיר. דברי רבי. רבי נתן אומר. הוליכו לה ונתנו לה. אם רצה להחזיר לא יחזיר עד שיאמר לו. אי איפשי שתקבלו לה אלא שתוליכו לה. וקשיא על דרבי. הילך מן דיבורי אם רצה להחזיר יחזיר. וקשיא על דרבי נתן. הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר. רב הונא אמר. נעשה שלוחו ושלוחה. אסי אמר. כל היכא דאמר. שלוחו ושלוחה. מגורשת ואינה מגורשת. אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. ואתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. דתנינן תמן. היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש. רבי יוסי אומר דייו. רבי יהודה אומר. צריך לפרש. ואתיא דרבי כרבי יוסי. ודרבי נתן כרבי יודה. אמר ליה ואת מה בידך. דאמר רבי זעירא אמר רבי חייה בר אבין אדא בר תחליפא בשם רבי הושעיה. מה פליגין. עצמו לעניינות אחרים. אבל אם היה עוסק באותו עניין גט הוא. והכא אפילו בעוסקין באותו עניין היא מחלוקת. רבי זעירא בעי קומי רבי מנא. אף לעניין מתנה כן. אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. אמר ליה. תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה. אית לך מימר במתנה. אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. ועוד מן הדא דאמר רבי יוסה ורבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו. קם רבי יוסי עם רבי יעקב בר זבדי. אמר ליה והן הוא הין צדק. אמר ליה. בשעה שאמרו הין צדק היה. אמר לו. הולך גט אשתי גט בתה גט אחותה. והלך ונתנו לה. אינו גט. תבעו השליח ואמר לו. תן גט לאשתו. אמר לו. הילך גט אשתי גט בתה גט אחותה. והלך ונתנו לה. הרי זה גט. רבי יוסי בירבי בון ורבי אבין בשם רבי שמי. זו דברי רבי. אבל חכמים אומרים. באומרת. יהא לי בידך. אמר רבי חנינא. הלכה כרבן גמליאל. והוא שאמרה לו היא טול לי. יהא לי בידך. חד בר נש שלח גט לאיתתיה. אמרה ליה. יהא לי בידך. אתא עובדא קומי רב. אמר. אם בא להחזיר לא יחזיר. מה ופליג. שנייא הוא יהא בידך שנייא הוא יהא לי בידך. אמר רבי חזקיה. אנא ידע רישא וסיפא. אשה אחת עשת שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה. אתא עובדא קומי רב. אמר. אם רצה להחזיר לא יחזיר. מחלפה שיטתיה דרב. תמן אמר רב הונא בשם רב. אין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה. והכא הוא אמר הכין. אני אמר. אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה.