תלמוד ירושלמי גיטין פרק ו הלכה ז

משנה: אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה תנו גט לאשתי הרי אילו יאמרו לאחרים כתובו מפני שעשאן בית דין דברי רבי מאיר. וזו הלכה שלח חנניה איש אונו מבית האסורין מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים כתובו מפני שעשאן בית דין. אמר רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלם תנו גט לאשתי צריך שילמדו ויכתבו ויתנו. אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין. כולכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין. לפיכך אם מת אחד מהן הרי זה גט בטל. הלכה: אמר לשנים. תנו גט לאשתי כול׳. מתניתא דרבי מאיר מן דבתרה אמר לשלשה. ואמר רב חסדא. טעמא דרבי מאיר. מה מצינו בכל מקום אחרים כותבין ובית דין חותמין. והכא אחרים כותבין ובית דין מחתמין. רבי הלל בר וולס בעא קומי רבי. מה ראו לומר. הלכה כרבי יוסי. אמר ליה. שלא ראיתיו. רבי כד הוה בעי מקשייה על דרבי יוסי אמר. אנן עליבייא מקשייא על דרבי יוסי. שכשם לבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו שלרבי יוסי. אמר רבי ישמעאל בירבי יוסי. כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא. אמר לעשרה. הוליכו את הגט הזה. אחד מוליך על ידי כולן. כולכם הוליכו. כולם מוליכין ואחד נותן על ידי כולן. לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל. רבי יוחנן בשם רבי אלעזר דמן רומא. המזכה כאומר. כולכם.