תלמוד ירושלמי גיטין פרק ז הלכה א

משנה: מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום. אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום. נשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים. אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אילו יכתבו ויתנו. הלכה: מי שאחזו קודייקוס כול׳. סימן שוטה. היוצא בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו והמאבד מה שנותנין לו. רבי חונא אמר. והן שיהו כולהם בו. דל כן היוצא בלילה קניטרופיס. והלן בבית הקברות המקטר לשדים. והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנין לו קינוקוס. רבי יוחנן אמר. אפילו אחד מהן. אמר רבי אבין. מסתברא כמה דאמר רבי יוחנן. אפילו אחד מהן. ובלבד במאבד מה שנותנין לו. שאפילו שוטה שבשוטין אין מאבד מה שנותנין לו. קורדייקוס אין בו אחד מכל אלו. מהו קורדייקוס. אמר רבי יוסי. המים. אתא עובדא קומי רבי יוסי בחד טרסיי דהוון יהבין ליה סמיק גו אכים והוה לעי. אכים גו סמיק והוה לעי. זהו קורדייקוס שאמרו חכמים. פעמים שוטה פעמים חלום. בשעה שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר. ובשעה שהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבר. אתא עובדא קומי שמואל אמר. כד דהוא חלים יתן גט. מה. שמואל כריש לקיש. דריש לקיש אמר לכשישתפה. ייבא דשמואל מריש לקיש דו אמר. חלום יתן גט. ותחלימיני ותחייני. רבי יעקב בר אחא אמר. איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר. עודהו קורדייקוס עליו כותבין גט ונותנין לאשתו. ריש לקיש אמר. לכשישתפה. מחלפה שיטתיה דריש לקיש. דאיתפלגון. נתחרש או נשתטה או נשתמד או שהורו בית דין לאכול חלב. רבי יוחנן אמר. נדחית חטאתו. ריש לקיש אמר. לא נדחית חטאתו. רבי יוסי בירבי בון אמר. רבי יוחנן מיחלף שמועתא. דלא תהא מילתיה דרבי יוחנן פליגא על מילתיה. דמר רבי שמואל בר אבא בשם רבי יוחנן. הגוסס זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו. רבנין דקיסרין אמרין. רבי חייה רבי יסא חד כהדין וחד כהדין. מתניתא פליגא על ריש לקיש. אמר. כתבו גט לאשתו. ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר. אל תכתבו. אין דבריו האחרונים כלום. פתר לה. לכשישתפה אין דבריו האחרונים כלום. נתן לה את גיטה ואמר. לא יהא גט אלא למחר. ונעשה קורדייקוס. תפלוגתא דרבי יוחנן ודריש לקיש. זרק לה את גיטה ואמר. לא יהא גט אלא למחר. תפלוגתא דרבי יוחנן ודריש לקיש. רבי אלעזר אמר. רבי אבין בעי. תרם את כירייו ואמר. לא יהא תרומה אלא למחר. ונעשה קורדייקוס. תפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש. אמר רבי זעירא. מתניתא פליגא על ריש לקיש ולית ליה קיום. הרי שהיה צלוב או מגוייד ורמז ואמר. כתבו גט לאשתו. כותבין ונותנין בחזקת שהנשמה תלויה בו. ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. הדא פליגא על ריש לקיש ולית ליה קיום. תני. חרש שתרם אין תרומתו תרומה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. במה דברים אמורים. שהיה חרש מתחילתו. אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימים כתב ידו. רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן. חלוקין על [השונה הזה]. אמרין והא מתניתא פליגא. נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית. ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו. קיימניה בשאינו יודע לכתוב. התיב רבי בא בר ממל. והא מתניתא פליגא. הרי שכתב בכתב ידו. אמר לסופר וכתב לעדים וחתמו. אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה אינו גט. אמר רבי יוסי. אמור דבתרה. ולית הדא פליגא. אינו גט עד שישמעו קולו. אמר לסופר. כתוב. ולעדים חתומו. סוף דבר עד שישמעו את קולו. ולא אפילו הרכין בראשו. ואת אמר לית כן. אמר רבי מנא אית כן. היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש. רבי זעירא בעא מיניה דרבי מנא. כמה דתימר. עד שירכין בראשו שלש פעמים. אמר ליה. לשמיעת הקול פעם אחת. להרכנת הראש שלשה פעמים. ודכוותה עד שישמעו את קולו שלשה פעמים. אמר רבי יודן. באומר. כך וכך עשיתי. ברם הכא באומר. כך וכך עשו. רבי בנימן בר לוי בעי. מה אנן קיימין. אם יש בו דעת לבא יש בו דעת לשעבר. אין בו דעת לבא. אמר רבי אבא מרי. בחרש אנן קיימין. ואין שליחות לחרש. רבי יוסי בירבי בון אמר. בבריא אנן קיימין. למה אינו גט. אני אומר. מתעסק בשטרותיו. ותני כן. במה דברים אמורים. בזמן שנשתתק מתוך בוריו. אבל אם נשתתק מתוך חולייו דייו פעם אחת. ובלבד במסרגין לו. נכתוב גט לאשתך. והוא אומר. הין. לאמך. והוא אומר. לאו. לאשתך. והוא אומר. הין. לבתך. והוא אומר. לאו. לאשתך. והוא אומר. הין. לאחותך. והוא אומר. לאו. אף בעדיות כן. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אף בעדיות כן. שאדם מעיד עדותו מיושב. אף בנדרים כן. תני רב ששת. כשם שבודקין אותו בגיטין שלשה פעמים כך בודקין אותו בירושות ובמקח וממכר ובמתנות.