תלמוד ירושלמי גיטין פרק ז הלכה ו

משנה: הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים. רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש. מת הבן או שמת האב הרי זה גט. על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים. מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט. רבן שמעון בן גמליאל אומר כזה גט. כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט. הלכה: הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא כול׳. אמר רבי בא. בחייו והוא שתשמשינו כל צורכו. והוא שתניקי כל צורכו. אפילו לא שימשתו כל צורכו. אפילו לא הניקתו כל צורכו. אלא אפילו שימשתו שעה אחת. אפילו הניקתו שעה אחת. לאחר מיתה אפילו לא שימשתו ולא הניקתו כלום. מתניתא פליגא על ריש לקיש. כמה היא מניקתו. שתי שנים. רבי יהודה אומר. שמונה עשר חודש. אמר רבי אבין. בשכר מניקה שנו. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. סדר סימפון כך הוא. אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן לך מיקמת פלן ומנכסים ליום פלן. דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. אירע לו אונס. רבי יוחנן אמר. אונסא כמאן דלא עבד. ריש לקיש אמר. אונסא כמאן דעבד. על דעתיה דריש לקיש אין הוה צריך למיעבד. ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא יהוי לי עליך כלום. רבי יוחנן מי דמיך פקיד לבנתיה די יהוויין עבדן כריש לקיש. אמר. שמא יעמד בית דין אחר ויסבר דכוותיה. ונמצאו בניו באין לידי ממזירות. חד בר נש אקדם פריטין לאילפא ונגב נהרא. אתא עובדא קומי רב נחמן בר יעקב. הא אילפא. אייתי נהרא. אבא בר הונא בשם רבי אבא הוה מצלי דייגב נהרא בגין דניסב פריטוי. אמר. רבי יוחנן ורבי בא סברין כרבן שמעון בן גמליאל. חתכה כמי שעיכבה. נחתך ידה כמי שלא עיכבה.